המותג הצרפתי גת רימון השתלב בנוף המקומי לפני שלוש שנים, עת אליז ג'וליארד, בעלת בוטיק הנושא את שמה, החלה למכור אותו בחנויותיה המעוצבות לצד מותגים נוספים שהיא מייבאת. ההתאהבות בו הייתה מיידית: הוא נשא ניחוח צרפתי מובהק ונטול מיניות בוטה, ועשה שימוש רב במשי ובצמר. בחלל הבוטיקים של אליז הוא היה המותג הזול ביותר של החנות, אך בניגוד לתווית, המחיר שלו לא הציץ מבעד לפריטים, שלרוב הצליחו ללכוד את הרוח העונתית בצורה הנכונה ביותר. העונה לעומת זאת, כאילו קרה דבר מה אחר. הקטלוג הפך לפינה של אי-בהירות. הז'קטים נותרו איכותיים ומעניינים, וגם הג'ינסים של המותג המשיכו לשדר את השפשוף הנכון, אך בתמונה הכוללת נכח עומס שמבעדו היה קשה להצביע על קו מקשר. השמלות פתאום הפכו למיניות יותר מבדרך כלל והסטיילינג מנסה לשדר הכל לצד הכל, כמו בסוודר קלאסי שוויתר על חלק תחתון, כמראה פתייני, ומנגד שילוב בגדים אחר, שמתאים דווקא כלבוש משרדי.
"העיצוב של גת רימון מתאים לשעות העבודה, כמו גם לשעות הערב. הרעיון שעומד מאחוריו הוא נתינת מענה שלם לאשה, מבלי שזו תצטרך לקנות פריטים מיוחדים לכל אחת משעות היום". התיאור הזה, בנוגע לבגדים של גת רימון, חזר על עצמו כמה פעמים במהלך ראיון שהתקיים בפריז עם מעצבת המותג, סטפני מרדוך, ואשת השיווק שלו, סינתיה פריאנטה. עם זאת, ספק עד כמה הוא ענה לשאלה, "מהו הקו של גת רימון העונה?". כאשר מנסים ללחוץ מעט, רק כדי לנסות ולהבין מה הוביל את העיצוב של חורף 2011 של המותג, מקבלים תשובה מעט שונה. "אני מאוד אוהבת את פיליפ לים, וגם את בלמיין, אבל לא את כל מה שהם עושים. מעבר לכך אני מקבלת לפעמים גם השראות מאנשים שהולכים ברחוב, אם אני רואה סגנון מיוחד", מספרת מרדוך, ונותנת רמז לגבי מכלול ההשראות העונתי.
אפשר להעריך את הכנות שלה. ככלות הכל, מעצבים רבים, שלא עושים הרבה יותר מלפתוח מגזינים ולהתעדכן ברשימת ההשראות של העונה הקרובה, מספרים סיפורי אגדות נפלאים, כשהם נשאלים 'מה עומד מאחורי הקולקציה שלך?'. מהצד השני, התשובה הזו מעוררת אי נוחות מסוימת, שאולי נגזרה מהמקום בו התקיים הריאיון - רחוב Raumur מספר 82, ברובע השני של עיר האורות. הרחוב, שעדין עומד על הארכיטקטורה הקלאסית של פריז, מזכיר בקומת המדרכה שלו את רחוב דרך יפו התל אביבי רחוב של יצרנים, הרחוק מהתדמית המשופשפת, הספק-נוצצת, של עולם האופנה. מרבית הקולקציה תלויה בחלל קטן ולבן, ובדרך שהיא תלויה על הקולבים, היא נדמית חסרת אג'נדה ממשית ולא כשואו-רום המאורגן תחת קונספט.
הפגישה הזו, כאשר לוקחים בחשבון גם את החלל וגם את הקושי של המעצבת לדבר על מקורות ההשראה שלה, מתבררת למעשה כפגישה עם יצרן בגדים ופחות כפגישה עם מעצב אופנה. בגת רימון מסתבר, האבחנה בין השניים התמסמסה לגמרי. וכך, הבגדים נותרו בחלל הכניסה, כאילו לא היו קשורים לשיחתנו. ויכול להיות שהם אכן לא קשורים. ככלות הכל, בעקבות השיחה ברור למדי שהם לא נוצרו מתוך הקרביים של מישהו. מנגד, הדבר שכן התברר הוא, שהמותג החל את דרכו בעיצובי ג'ינס שהתפתחו בזכות התגובות החיוביות לקולקציות קטנטנות בקושי 7 פריטים והיום הוא כבר מונה קולקציות שמורכבות מ-50 דגמים שנעים על כל אחת מפינותיו של הארון. במילים אחרות הצלחה המורכבת משילוב מדויק בין מזל, ליכולת לקלוע לטרנדיים עונתיים. ובעידן שבו העיצובים הנכונים חשופים לכולם, קשה לבוא לגת רימון בטענות. הם עושים את עבודתם כראוי, ושומרים על יחס משביע רצון בין עיצוב, גזרה וגימור.
אבל אז נזכרים ביומרה החותרת לשווק את המותג מעבר למה שהוא באמת - מותג תרגום טרנדים - ובחוסר היכולת של המעצבת לדבר עליו. אחרי המפגש הזה, קשה לומר שלא נפגם ערכו של המותג, ולא נפגם החשק לרכוש אותו. טוב יותר היה כאשר זה שמר על האנונימיות שלו.
ניתן להשיג ברשת חנויות אליז: רחוב שינקין 35, רחוב שבזי 30, מתחם התחנה, תל אביב.
טווח מחירים: 395 1500 שקלים.