בשצף ההתרחשויות בעולם האופנה הישראלי, כמעט ואפשר שלא להבחין כי בקיץ הקרוב תחגוג המעצבת רזיאלה גרשון 30 שנים של פעילות, מתוכן, כמעט 24 שנים ברחוב דיזנגוף בתל אביב. זהו פרק זמן מרשים בכל קנה מידה, והוא אפילו מתעצם כאשר לוקחים בחשבון את העובדה שרזיאלה הפכה ליוצרת מוכשרת ללא שרכשה השכלה פורמלית בתחום. על אף שהפרטים אינם עוד סגורים לחלוטין, גרשון חושפת כי בקרוב היא עתידה לפתוח חנות נוספת בקניון רמת אביב, אולי כהקדמה לאחד החלומות שלה - להקים "בית רזיאלה", בו תוכל להרחיב את קו האופנה שלה לקולקציית עיצוב בית ואביזרים משלימים.
"לשמור על הקיים זה לא פחות קשה מאשר לפרוץ החוצה", מספרת גרשון על התקופה הארוכה בה היא נמצאת בשטח, בעת שהיא מציגה את קולקציית חורף 2011. "יש פה תחרות. אף פעם לא הייתה אינפלציה של מעצבים כמו היום. בתקופות מסוימות בעבר, לא היו לי הרבה מתחרים. שלטתי בשוק".
בהווה כאמור, המצב שונה באופן רדיקלי. "כל הזמן צריך להמציא את עצמך מחדש", מאשרת גרשון את האקסיומה הבלתי ניתנת לערעור של מציאות האופנה. היא נדרשת לבלוט בין ים של מעצבים צעירים, רשתות וערב רב של צרכנים, וייתכן כי זו הסיבה, שהעונה היא עוטה על עצמה אנרגיה המדגישה את הדרמה שמעוררים הבגדים. גם הקטלוג המלווה את הקולקציה מסגיר כי גרשון בוחרת כעת להתכתב באופן ברור עם מגמות עכשוויות, בין היתר צלליות קופסתיות ומעילי אובר-סייז, והוא מעורר בכוונה מוזה של אישה בעלת עוצמה גראפית. הרלוונטיות מסתבר, תלויה רק בפרשנות לרוח הזמן.
באופן כמעט גורף, חלוקת הקולקציה לבגדי יום ושמלות ערב תואמת גם את מיפוי השיאים והחולשות שלה, כשהראשונים גוברים על האחרונים. מכאן, שחוזקה של הקולקציה הוא בכל הקשור אל רזי הביגוד המחויט, אחד התחומים המזוהים עם גרשון. כאן, הניסיון עושה את שלו, והחליפות אותן מעמידה המעצבת עשויות באופן שהופך נדיר בקרב מעצבים מקומיים. לרוב הז'קטים קו כתפיים מודגש בעדינות רבה, כמעין גרסה מרוככת ואצילית של בלמיין, והמותניים חבוקים היטב בזכות תיפורים מעוגלים; המכנסיים, לרוב בגזרה ישרה שאינה צרה מידי, הולמים את החלק העליון ההדוק. בעוד שהחליפות השחורות מצטיירות כבעלות מטען חיוניות נצחי, מוצגות גם גרסאות מקושטות. הבולטים בז'קטים הם זה העשוי טאפט מקושט בפרחים סגולים רחבי כותרת, ואחר המחופה כולו פאייטים קטנטנים ומצויירים. גם אם אין זו הכוונה המקורית, קשה שלא להתפתות לצרף אותם למכנסי ג'ינס אכולי קרעים, כפרשנות נשכנית למראה רוק אנד רול זוהר.
המעילים, מתבררים במהרה כמרכז ההצגה. אלה ממשיכים את קו החייטות החדה, ומצייתים ליכולות הטכניות הברורות שמפגינה גרשון. יש בהם מימד בלתי נשכח. הפרופורציות הארוכות של מרביתם, עשויים צמר ועור וחלקם באורך הקרסול, הופכים אותם למפגן של אלגנטיות מרשימה, מהסוג שאינו נפוץ בישראל. בתוספת של רוכסנים, המקשטים חלק מהם והמהווים מוטיב אנרגטי מחוספס וחוזר בקולקציה, הם פוסעים בקלות ממראה ארכאי לעכשווי. תשומת לב מיוחדת, גורפים מעיל טוויד ארוך, אפור-שחור, ואחד אחר, המזגזג בכוונה בין הגדרה של מעיל טרנץ' ארוך לשמלה אריסטוקרטית וגבעולית.
אולם כל האמור כאן תקף לכל מה שאינו נכלל באוסף שמלות הערב. ברגע שגרשון עוברת אליהן מתגלה פער משמעותי המעלה השערה כי העשייה בתחום הספיציפי הזה אינה לחלוטין טבעית לה ואינה נובעת מאותו מקום של תשוקה. קבוצה של שמלות קלות יותר, העשויות ג'רסי שחור ובעלות משחקי רבידה בחזיתן, מתוך כוונה למשוך קהל צעיר יותר, הן חסרות ייחוד בנוף האפור של תל אביב, ובחלקן ההקפדה על רמת הגימור יצאה משליטה.
המצב אף דרסטי יותר בשמלות האמורות לתפקד כבגדי אירועים. מלבד חצאיות קלוש המורכבות מ-8 מטרים של בד, שהן רגע של אור תיאטרלי ונסחף, שאר השמלות מעלות שאלות מהותיות בקשר לרמת טעם. מחוכים בצבע כסף או טורקיז מטאלי, המלווים בחצאיות תואמות וגרנדיוזיות לא פחות, הן מפגן חסר סאב-טקסט ולא פתור, שחסר את אותה רלוונטיות המורגשת כל כך בחלק הארי של הקולקציה. מהזווית הזו, כמעט ואפשר להניח, שיצירתן נבעה מכורח המציאות. מציאות אם-הכלה ששולטת בצפון רחוב דיזנגוף.
דיזנגוף 255 תל אביב.
מחירים: חולצות: 580 שקלים; מכנסיים: 790-990 שקלים; ז'קטים: 890-1,200 שקלים; חצאיות: 780 שקלים; שמלות: 1,000- 3,000 שקלים; מעילי צמר: 2,300 שקלים.
