זיכרון השרוואל המחוייט

אחת הפעמים האחרונות שבה שמו של מעצב הגברים דורון עלה לתודעה הציבורית, הייתה ב-2007, כאשר עיצב את תלבושות הסרט "ביקור התזמורת" וזכה בפרס אופיר על חליפות השוטרים המצריים התכולות, שערבלו בין גאווה מעומלנת לזרזיף של ייאוש. אולם מאז ניכר שהוא שומר על מצב ביניים שנע בין ערות לריחוק. קשה לומר מתי בדיוק מתחלפות אצלו הקולקציות או מה השתנה בסגנונו, אבל אשכנזי מצידו, מתעקש שלא נעלם, ושהוא פשוט עושה דברים אחרים. לראייה, לאחרונה הוא היה מופקד על תלבושות המופע The Voca People, ובקרוב מאוד גם ישוחרר הסרט 'התחלפות', שבו מילא את תפקיד מעצב התלבושות גם כן. בין לבין הוא מלמד במחלקה לצורפות ועיצוב אופנה בבצלאל, מנסה "לצוד סטודנטים ולהביא אותם לתחום מעצבי הגברים".

"גרשון ברם נטש את אופנת הגברים, נדמה לי שגם דורין פרנקפורט צמצמה נוכחות בתחום", הוא מספר על השינויים שהתרחשו בשוק מאז החל לפעול, בשנת 1987. "גברים בישראל עדיין קונים חליפות רק כשיש להם אירוע", הוא קובע נחרצות. "לעשות בגדי גברים זהו סיפור לא פשוט. אין פה מהפך, אבל בכל זאת תמיד יש התקדמות קטנה קדימה. לגבר הישראלי יש את הקצב שלו, אני מקווה גם ששוק האנשים שרוצים את הדברים הייחודיים ילך ויגדל, כי הקהל הצעיר הוא קהל שמסתכל אחרת על בגדים".

במהלך הצגת קולקציית החורף שלו, זורק אשכנזי לאוויר בזריזות שמות של מעצבים צעירים שמפעימים אותו, כמו הקרואטי דמיר דומה או הטורקי עומיט בנאן. מלהט הדיבור על מעצבים אוונגרדיים שכאלה, אפשר להבין עד כמה העשייה הנוכחית שלו מקורה בפשרה מסוימת. ליבו, כך נדמה, עדיין נמצא עם רוח המרד. "לפני עשרים שנים, חזרתי לארץ אחרי הלימודים בפירנצה, ועשיתי דברים שהיו מיוחדים, אבל אף אחד לא היה לובש אותם, כמו למשל חליפה אדומה. זה היה סטירת לחי. זה היה לא מסחרי, אבל הייתי צריך ליפול כמה עונות כדי להבין מי זה הגבר שאני צריך לעצב עבורו. אז הבנתי שיצאתי אידיוט עם שרוואל מחויט, שלא רק שלא נמכר, אלא שאף אחד גם לא רצה למדוד. בסופו של דבר אנחנו צריכים למכור בשביל להמשיך הלאה."

וכך במקום לייצר כותרות גדולות, מתמקד אשכנזי באופן עקבי בקו מסחרי, בין הספורטיבי למסורת הגברית הקלאסית. הקריצה המודעת לאופי גנדרני (שמבחינת אשכנזי היה מתבטא בעיצוב חליפות בצבעים בהירים ובוהקים יותר) נראית באופן מרוכך מבעד לבדים מבריקים, המשמשים אותו לאורך כל הקולקציה. כל זה יכול להסביר מדוע תשומת הלב של תקשורת האופנה התרחקה ממנו בשנים האחרונות, מתמקדת במעצבים אחרים כאלה אייזנברג או יוסי קצב, ומדוע שמו נישא בעיקר בפיהם של חתנים לעתיד.

לפיכך קולקציית החורף שומרת על פרופיל מרוסן למדי ומושתת על שני קווים. הקו המחויט שלו, המכונה MAN, מתמקד בחליפות. הפרופורציות עדכניות, והבלייזרים נעים בין גרסאות הדוקות בעלות כפתור אחד, לגזרות מוארכות יותר ברכיסה קלאסית של שלושה כפתורים. רוב החליפות מגיעות בצבעים המקובלים משחור ועד בז', למעט חליפה עשויה בפשתן אפור (בטקסטורה צמרירית שיש בה רוח קלאסיציסטית נעימה), ואחרת במעין ג'ינס מחוספס. רוב החליפות, כולל אלו המלוות בתיפורי חזה או גב בולטים, אינן חותרות לאיזשהו שיא, גם אם הן מלוות היטב את הגוף. אוסף החולצות המכופתרות, השייך גם הוא אל הקו המחויט, כולל פריטים בצבעי פסטל או בורדו מבריק, מהם קורצים מידי פעם צווארונים ארוכים מדי, שיועדו להחצנה מעל דשי הז'קט, בטעם ראוותני שחלף מן העולם.

מצידה השני של החנות, ניצב הקו TO GO. זהו אוסף קל-משקל המתכתב עם לבוש רחוב, אותו יוצר אשכנזי בארבעת השנים האחרונות יחד עם המעצב הצעיר ירון ברכה בצלאל, מתוך כוונה לשמור על רוח רעננה. מכנסי כותנה בעלי רגל צרה, ותפר לולייני המטפס בעיקול מתחת לישבן או עליוניות ניילון מחופות רשת, בכחול רויאל בוהק, מצליחים לגעת באותה רוח נועזת יותר שאשכנזי מייחל לה ונרתע ממנה בעת ובעונה אחת. רמת הגימור של TO GO, שנופלת באופן משמעותי מהקו המקביל, היא הדבר היחיד שמרמז על מושג ההתפשרות עליו דיבר אשכנזי.

בקיץ הבא מתכנן אשכנזי לפתח קו "בגדי גברים לנשים" (כולל בוטיק שיוקדש לעניין) ובאופן כללי עונה צבעונית יותר, בהירה יותר, שאפילו תכלול את אותו שרוואל מחויט מיתולוגי, שנחל בעבר כישלון ועתה אולי יזכה להצלחה. הזמן הוא אחר, והגיעה העת לחזור מחדש אל רוח הפרא. השאלה היחידה שנותרת בלתי פתורה היא - עד כמה מתורבת, ושמרני, ישאר הקהל?

ז'קטים: 2,000-1,580 שקלים; מעילים: 1,500-700; מכנסיים: 750-390 שקלים; חולצות: 480-390 שקלים; וסטים 750 שקלים; עניבות 250 שקלים.

דורון אשכנזי, דיזנגוף 187, תל אביב.