אחרי מספר עונות בהן שלט המראה הפרקטי וחמור הסבר בארון הנשי, שמקורו במשבר כלכלי הדורש אופנה שיהיה אפשר ללבוש לנצח, קיץ 2011 מסמן מהפך מסנוור. הניוד, הקאמל והאפור, שפעלו כצבעי הסוואה, כמו גם חצאיות קלאסיות או חליפות מחויטות ברוח שנות החמישים והשישים, מפנים את מקומם לגוונים בעלי אנרגיות מנוגדות לחלוטין, ולבגדים חושפי עור, שכל מטרתם היא לעורר את העין ואת הליבידו. משום שבעידן של עושר מחודש, אופנה שהיא כה נועזת וכה זוהרת עד שאפשר ללבוש אותה רק פעם אחת, מצטיירת כערך עליון.
בדיוק כמו פראדה, שמציעים לעונה שבפתח הדפסי בננות צהובות על רקע ירוק או ז'יל סנדר, עם שמלות מקסי בצבעים ניאוניים, בית האופנה כריסטיאן דיור לוקח חלק עסיסי במגמה הדורשת בולטו?ת יתרה. ג'ון גליאנו, המנהל הקראטיבי של דיור, רקם לקיץ 2011 פנטזיה קיטשית במודע, שאורגת יחדיו דימויים מעולם המלחים עם ניחוח טרופי סוער וחושני מהאוקיינוס השקט. כהרגלו גליאנו שואל תוכן שחוק ומלחים הם אכן אחד מסיפורי האופנה הוותיקים במאה העשרים ויוצר מאותו קונספט מפגן מלא תאווה על ידי כך שהוא מקצין אותו לחלוטין בתוך טכניקות מורכבות. התוצאה הרעיון מוכר לעייפה עוזב את העולם האנושי והופך לחלום טהור וגרנדיוזי.
אוסף האביזרים המשלימים של אותה הקולקציה הולם באופן מושלם את נערת החוף החומרנית שגליאנו יצר. לבד מהגוונים החשמליים ומשלוחי הרסן הצובעים אותו החל מקשת צבעי שקיעה של כתום לוהט ואולטרה-סגול יש בו ביטוי לחומרים אקזוטיים ושיטות עבודה ספק-שבטיות. סנדלי נוצות, בעלי סוליה קלועה, המזכירים תוכי קקדו בכל הכלאה אפשרית; תיקים בהדפסי בטיק ותאי-דאי; ושלל תכשיטים המשלבים מוטיבים וצבעי אלמוגים מחנויות מזכרות לתיירים בהוואי.
כל אלה אולי עשויים להעלות את ניחוחו המלוח של הים, או חלומות מגרים על ג'ונגל לח, אבל ספק עד כמה הם באמת מתאימים לאוויר בפתוח. שדרת מונטיין בפריז, זה כבר סיפור אחר לחלוטין.
