שבוע האופנה בתל אביב: ששון קדם

הקו המוזיקלי שליווה את תצוגת האופנה של ששון קדם, היווה את הרמז לעומד לבוא. התצוגה שעלתה בשעת שקיעה ביומו הראשון של שבוע האופנה בתל אביב לקיץ 2012, היוותה תמהיל אקלקטי ורב יצרים, שהסתחרר סביב מוזיקה מזרחית חמה, דרך מקצבים לטיניים ועד קלאסיקות מערביות רוטטות (כמו גרסה דביקה במיוחד ל'אי שם מעבר לשמש'). כאילו שהמעצב רצה לומר – יצירתי נעוצה באין ספור תרבויות שונות, והיא מסע סוער בין מזרח ומערב המתנקזים אל עולם אחד. מכאן, ששמה של הקולקציה, 'מקום', כיוון אל המשמעות הגלובלית הרחבה ביותר שבנמצא, כזו העולה בקנה אחד עם האמירה המפורסמת 'הבית הוא היכן שהלב נמצא'.

צלליות ענק היו אחד המאפיינים המובהקים של הקולקציה, אשר תאמה באופן מושלם את כתב ידו הוותיק של המעצב. רבידות תפוחות וא-סימטריות, שניצלו טקסטורות שונות של פסים, חלקם עבים וחלקם דקים יותר, התנגדו לקו הגוף הטבעי; קרדיגנים ארוכים, מפותלים ושמלות בגזרת פקעת מופרזת, שהתכווצו בקו הקרסול, יצרו נוכחות שהיא זרה למקובל באופנה העכשווית. עם הלך הרוח הנוודי, כפי שרמזו מכנסי הקשירה מרובי הכיסים או הבגדים הטבעיים, או הקריצות למסורת היהודית – קבוצה קטנה של בגדים עוטרה בפסים שחורים ועבים, לאורך ולרוחב, על רקע של בד טבעי, כהפשטה של טלית – קדם סיפק תרגום של רעיונות אוונגרד יפניים ללבנט (והגרביונים המנוקדים היו מחווה ברורה לקום דה גארסון).

תחושות ההשתאות שהותירה הקולקציה, גם אם המוכר בה היה רב על החדש, היו נעוצות בהגשה עצמה. אמנם אין זו פעם ראשונה, אולם הילוכן העצל והמנומנם בכוונה של הדוגמניות, או העובדה שהן הידסו על כפכפים, ולא על נעליים מאיימות, גרמו לכל ההתרחשות להיראות מקורית, אולי אף יותר מכפי שהיא, ואפשרו להבחין בכל קמט או פרח אוריגמי שנתלו על העיצובים. זו הייתה בחירה סגנונית, שהיא שוות ערך להגברה של ווליום המרכזת את כל החושים. באופן הזה, קדם השיג דבר חשוב – לאופנה שלו היו איכויות כמעט מדיטטיביות.

שני רגעים נועדו להיצרב בזיכרון. האחד גולם בשמלה שחורה ואסופה, שזכתה לצווארון מעוגל ופומפוזי, כזה המזכיר את דמותו של הליצן העצוב פיירו, שהראתה כיצד קדם מסוגל להכפיף גם קלישאות ויקטוריאניות לשפתו. זו הייתה אלגנטיות שהתנתקה מהתחכמות מיותרת. השני התרחש כאשר עלו בזו אחר זו מערכות בגדים בגוון מסוים מאוד של כחול. על אף ריבוי הפרטים שאפיינו כל אחד מהם, ואותו נפח פראי, הצבע יצר מבע מודרני יותר, אמנותי ובנוי לעילא.

צילומים: נמרוד סונדרס
צילום וידאו: דייב שחר
עריכה: אמיר קוטיגרו