וילונות ענק בצבע אדום ורצפה מזוגזגת בשחור ולבן, היוו את התפאורה החסכנית והאפקטיבית לתצוגת החורף של קסטרו, שהתקיימה הבוקר במרכז הירידים בתל אביב. ניכר שהכוונה הייתה כפולה - מצד אחד, לעורר אסוציאציות ל'חדר האדום' המוזר מסדרת הקאלט האמריקאית 'טווין פיקס'. מצד שני, לאותת על ידי כך על עונה דרמטית ונבדלת, עונה שבה נפרצים הגבולות המוכרים אל עבר טריטוריות חדשות למותג.
צפו: וידאו תצוגת האופנה של קסטרו
ההצלחה במשימה, מכל מקום, הושגה חלקית בקולקציה שנעה ממראה ספק אתני ומזרח אירופאי ועד לפסגות של גותיקה מצמררת. זו אכן עונה עשירה באופן יוצא דופן, בעיקר בכל הקשור לבחירת החומרים והטקסטורות ששימשו לתפירת הבגדים, גם אם איכותם לא הייתה אחידה. עורות וחיקוי עור שימשו לעליונים ולתחתונים; מבדי צמר בוקלה מחוספסים נתפרו חליפות, והמבריק שודך שוב ושוב עם המט. מהבחינה הזו, הייתה על המסלול אקסטרווגנזה של בדי דנים, ניטים וטרנד-סטים בביצוע שובה עין.
מבחינות אחרות, לעומת זאת, נרשמו החטאות. בעיקרן פתיחה ארוכה ושאינה מרשימה דיה ואי הקפדה צורמת על גימורים, שהפכו מספר עיצובים בעלי פוטנציאל, ובעיקר אצל הגברים, לפיאסקו אירוני.
ראשית עלו עיצובי הקז'ואל, שקבעו טון צבעוני וחי ביחס לחורף, על ידי שימוש בפלטה נוקבת של בורדו, חרדל, ירוק זית ונגיעות של טורקיז.
אצל הנשים שידך הסטודיו לעיצוב בין שתי מגמות הפולקלור הסיציליאני של בדי גובלן ואיורים פרחוניים (שדמה למזרח אירופאי, בפרשנות הנוכחית), ומראה צבאי עתיר כפתורי זהב. מעיל קצינים שקוצר מעל לחצאית פליסה בהדפס גובלן דיגיטלי, או מעילים בצווארון טוליפ 'רחב תיתורה' מעל למכנסיים גבריים ומחוייטים, השיגו את האפקט הנדרש בזכות השילוב בין המצ'ואיסטי לנשי ובזכות הגוונים המדויקים. ועדיין, חסר בהם אותו רגע של הבלתי רגיל שהובטח בתפאורה. יחד עם העובדה שהמעילים בקסטרו עדיין לא מצטיינים, בעיקר משום שבחירת חומרים קלים מידי לעיצובים כבדים יחסית יוצרת חזות זולה, הפוטנציאל לרעננות לא מומש (ודווקא שמלת מקסי בירוק-עלי-דפנה, עם הבזקים דקים של עיטורים פרחוניים הוכיחה כי היא אפשרית).
עבור קסטרו מן הפתיחה הוחמצה. במקום סיציליה - המקום אליו שטו בקרוז שחצני הנשים - הגיעו הגברים של קסטרו למחוזות אקזוטיים בנוסח הרים מאובקים. כל מראה היומיום נשען על הצלבה בין מראה אוניברסיטאי, להילוכם המחוספס של חוטבי העצים.
הבעיה התעוררה בפרשנות הילדותית של חלק מהדגמים, דווקא בעונה שגברים נדרשים בה להידור, שיש בה סיכוי לחגיגה של מקסימליזם. בעוד שמכנסיים משובצים בסגנון המותג האמריקאי 'האחים ברוקס', סחטו משב של תרבות זרה ומסקרנת, הרי שז'קטי בייסבול בשרוולי עור כתומים, או בלייזרים עשויים קורדורוי, עם הטלאים המעוגלים והמגושמים על המרפקים, נותרו בשטח הקלישאות הגבריות המוכרות. ניכר שהייתה הסתמכות בוטה מידי על מאפיינים של רטרו. אלה כבר מיצו את עצמם באג'נדה החדשה של עולם האופנה, המואס כעת בכל אפיל הווינטג' והזרמים הנלווים לו.
פרק הג'ינס הביא את הנשים והגברים לנקודת שוויון. עיקר הבשורה הייתה נעוצה בעיבוד הבד. באופן גורף, הגזרות נותרו קרובות מאוד לגוף, אבל במקום הגוונים הכהים והלא מעובדים שהיו נפוצים בשנתיים האחרונות, צצו שטיפות אגרסיביות וקרעים מטופלים היטב. דווקא החלקים העליונים השאירו אחריהם שובל רושם בלתי רגיל בזכות פריטים בנוסח ז'קט אופנוענים קצרצר לנשים, שקושט בעדינות בניטים קטומים וכסופים, או בלייזר גברי בטקסטורת קווילט, שתפיחותה שידרה ביטחון עצמי.
הגבר המקסים הזה?
נושא החליפות והמחויטים, שזוכה כעת לתשומת לב גדולה ברשת לאחר ההשקה המתוקשרת של הקו האלגנטי 'קסטרו בלאק' בעונה הקודמת, קו?דם אצל הנשים על ידי טרנד הסטים. עיקרו מערכות לבוש של מספר פריטים שנתפרו מאותו הבד, לרוב בטקסטורה בולטת שמטרתה להדגיש את התיאום המכוון.
להוציא חליפת מכנסיים בהדפס אופטי תכלכל, שהזכירה יתר על המידה את אחד מדגמי הסתיו של פראדה, הביצוע קלע למטרת המגמה, שעיקרה להחליף משחקי שכבות אגביים באופנה מוקפדת ומתוכננת. חולצות קופסא קצרות, העשויות בדים מטאליים בדוגמא שהזכירה טביעות אצבע מוגדלות, הוצמדו אל חצאיות עיפרון תואמות, שהשסע האחורי בהן נגזר במעוגל או אל מכנסיים הדוקים באורך הקרסול. אלה האחרונים השתלבו היטב עם נעלי מוקסין על עקב אמתני, שנגעו בנקודת החיבור בין הגברי לנשי.
החליפה, ובעיקרה הבלייזר המחויט, משתלבת באופן טבעי יותר בעולם הגברים, ובכל זאת לא נמנע ממנה להיכשל הפעם. אירונית, השיר שנוגן ברקע באותו הרגע היה This Charming Man של הסמית'ס, והדוגמנים אחזו במטריות (בדיוק כפי שעשו זאת הדוגמנים בברברי), אבל האמת היא ששום ג'נטלמן לא ירשה לעצמו להיראות בחליפה שהיא פחות ממושלמת.
הבעיה לא הייתה בתכנון החליפות עצמן, שניסו לפרוץ את משוכות השחור-אפור על ידי בדי צמר בטורקיז פתייני ואריסטורקטי או בעזרת נגיעות מבורכות של אפקט דגרדה מרשים, אלא באופן הביצוע. מרבית הבלייזרים היו קצרים מידי, וחמור מכך נראו כאילו וקוצרו ברגע האחרון. מספר בלייזרים חשפו על גב הדוגמנים תפרי מכפלת מרושלים ורועדים, חלקם אפילו לא ישרים ממש. יחד עם מכנסיים קטנים מידי, שביטלו לחלוטין את תפקידם של מתפרי הפ?נ?סים מתחת לקו החגורה, האלגנטיות פינתה את מקומה להפך המוחלט. זו הייתה ההחמצה הגדולה של הבוקר, במיוחד לאור הרעיונות היפים.
מפגן ראווה של כוח פטישיסטי מגרה
דווקא עם הצבע הבנאלי מכל, חוללו בקסטרו פלאים בפינאלה מרהיבה. כל חלקה האחרון של התצוגה הוקדש לשחור, שהתמקד בכיוון גותי אך הגיע בסופו של דבר עד לאחרי האופק. לירז דרור הפציעה במעין שמלת דגמ"ח מעור ובמגפי ברך בעקב מסמרי, וקבעה רף חתולי ונשכני של אנרגיה אפלה ומתלהטת. לאחריה, צצו שאר הדוגמניות והדוגמנים בערב רב של פריטים שהוכיחו עד כמה רב מימדי, חושני ואירוטי יכול להיות צבע אחד. מכנסי עור וחצאית עור בגימור מבריק, ניתלו לצד חולצות שקופות מעט; חצאית מתפזרת משכבות של שיפון בעל ברק קטיפתי, ליוותה דווקא וסט במרקם שהזכיר מרחוק קשקשים; ומכנסי רכיבה, שנתחבו אל תוך מגפיים גבוהים, השתלבו בשלמות עם מיני שכמיות או לצד שמלות קטיפה, ששוסעו בחגורת מותניים עבה כאבנט של גיבורות על. מפגן ראווה של כוח פטישיסטי ומגרה.
הגברים זרחו באותו אור שחור, והשכיחו על ידי כך את כל ההחמצות הקודמות. בצווארונה של חליפת טוקסידו גזורה היטב שולב פאנל עור, וכך גם בחלקה העליון של חליפה אחרת, פרט קטן וכמעט שאינו נראה, שנוסך בפריט ההיסטורי רעב מודרני. נעליים בגימור לכה השלימו את מגע האלגנטיות, ושיוו לדוגמנים החיוורים שמץ מחזותם המעוררת של ערפדים.
אופציה מהודרת פחות, אבל ללא ספק באותה העוצמה, סיפקו שלל פריטים עשויים למופת, כמו ז'קט אופנוענים בגימור מט, שנהנה מפרופורציות קצרות, או המעיל שחתם את התצוגה מעין טרנץ' מרופד וארוך במיוחד, שהשתרך כגלימה מאחורי הדוגמן. כל שנותר, הוא לוודא שהקהל יוכל לפגוש בהם, בשר ודם.
מחירים לדוגמא: מעילים: 299-799 שקלים; מגפיים 259-899 שקלים; סריגים: 99-259 שקלים; מכנסיים: 129 - 359 שקלים; ג'ינסים: 169-399 שקלים