כולם מדברים בימים אלה על המנעד הספורטיבי ששוטף את האופנה הגברית (ובכן, גם את האופנה הנשית), אבל יכול להיות שעולם האופנה מגלה כבר סימנים של התעייפות מהריצה האתלטית. שבוע האופנה בפריז, שינעל ביום ראשון בערב, אמנם אינו נפקד מנעלי סניקרס ומעילי בייסבול, אבל מסתמנים בו גם זרמים עבים של ניאו-קלאסיציזם מעילים עליונים ארוכים ודרמטיים ניכרים כמעט בכל קולקציה, חייטות נינוחה המעצימה את קו המתאר הגברי וכך גם פלטת צבעים של בז', אפור ושזיף.
ולראייה, אפילו מעצב רדיקלי כמו הקרואטי דמיר דומה, שבדרך כלל מעדיף מבעים מורכבים וצלליות מתפתלות, הציג שלל חליפות מחויטות בקולקציה שלו לחורף הבא. למעשה, זו הייתה הקולקציה המאופקת ביותר שהציג עד כה. אמנם, ניכר ניסיון לעבות את ההיצע שהיה עירוני מאוד ומעט מינימליסטי באמצעות אפקטים שונים, כמו שרוולי ניילון מבהיקים או טקסטורות המזכירות עץ משויף, אבל מערכות הלבוש המתואמות הפגינו יותר סדר מאשר פורענות. אין זה דבר רע; לעיתים מעצב צריך לחזור אל הבסיס כדי לדעת במה לחזור ולמרוד מאוחר יותר.
מנגד, הבלגי כריס ואן אש המשיך גם בעונה הנוכחית, כלומר זו לחורף 2014-15, לנסות ולהצביע על הפער הגברי המגרה שבין הספורטיבי למחויט. בתצוגה שנפתחה בפס קול גרובי במיוחד, והתקיימה במרתף של כנסייה ברובע ה-16 הסנובי של עיר האורות, ואן אש (המשמש גם כמעצב הראשי של דיור הום), שילב שוב בין מכנסיים שחורים ועליוניות רפויות יותר, חלקן עשויות חומרים טכנולוגיים.
הכוונה לחבר בין מוטיבים ספורטיביים מובהקים (נניח, חבלי ימאים דקים, מהסוג שרבים עונדים כצמידים, אשר לופפו לכדי כפתורים) לבין קלאסיקות גבריות (מעילים ברכיסה כפולה) עבדה פעם טוב, ופעם טוב פחות. באשר לכפתורי החבל על המעילים, הדבר יצר קריצה נעימה, שריככה את קו המתאר הנוקשה של המעיל. עם זאת, מעין גופיות ניילון בוהקות או סוויטשרטים מרופדים שנלבשו מעל חולצות מכופתרות השיגו אפקט משכנע פחות. החיבור בין הקצוות לא השיג מבע חדש, אלא בעיקר הפגין עד כמה שונים זה מזה שני העולמות.
ובכל זאת, סביר להניח שמעריצי המותג (שכונו בשורה הראשונה "ואן פאשניסטות") ידוגו מבין ההיצע הרחב הזה לא מעט. למשל, חליפות קלות ברכיסה כפולה בצבע שזיף עמוק, שהבלייזרים שלהם היו קצרצרים במיוחד, או הנעליים, שהיו נקודת מפגש מבורכת בין נעל גולף לנעל אוקספורד.
