"תלמדו על סטייל מהפריזאים"

בילדותה, סופי אלבו נהגה להתבונן באמה במשך שעות ארוכות, מוקסמת מהתשוקה שלה לעצב וליצור. כשהגיעה לשלהי גיל ההתבגרות, אלבו כלל לא תיארה לעצמה שכמה שנים מאוחר יותר היא תעבוד לצדו של אחד ממעצבי האופנה הגדולים בעולם, אזאדין אלאייה, ובהמשך עוד תעמוד בעצמה בראש בית אופנה פריזאי מצליח. מייסדת ומעצבת מותג האופנה PAUL & JOE שנחת השבוע בתל אביב, בראיון בלעדי לוואלה! אופנה.

"מה שמרשים אותי כל כך במדינה הזאת זה המיקס הזה של התרבויות – צפון אפריקה, מזרח אירופה, מערב אירופה, לראות פתאום ילדים כהים עם עיניים כחולות – זה מדהים בעיניי", מתמוגגת אלבו על כוס יין לבן במסעדה אופנתית בשכונת נווה צדק בתל אביב. היא כבר לא סופרת בפעם הכמה היא מבקרת בישראל, בכל זאת יש לה כאן משפחה ענפה. הפעם מדובר בביקור חגיגי יותר – אמנם בעבר שווק המותג הצרפתי באי אילו קונסטלציות נסיוניות כאלו ואחרות, אך כעת הוא מקבל את הספוט הראוי.

יבואנית האופנה הפריזאית-תל אביבית, אליז ג'וליארד, משיקה בסופ"ש הנוכחי את NUMERO 13 - חנות קונספט חדשה באווירה של בוטיקים פריזאיים נחשבים בסגנון מקדש הסטייל 'קולט'. החנות החדשה היא למעשה חלל עיצוב רחב ידיים שמאכלס תחת קורת גג אחת פריטי אופנה, עיצוב לבית ומתנות מעוצבות, ואפילו סלון שיער מלא שיק בשיתוף עם מעצב השיער רואי דניאל ולוריאל פרופסיונאל.

ג'וליארד תמיד גילתה אהבה עזה למותג PAUL & JOE, שידוע ביכולת המסוגננת שלו לשלב בין צבעוניות מתפרצת, הדפסים שיקיים וניחוחות אורבאניים נטולי מאמץ. רצה הגורל, ובדיוק באותה העת שתכננה יבואנית האופנה להציע לאלבו לשווק אותה אצלה, אנשי המעצבת פנו אל ג'וליארד בעצמם מאותה הסיבה בדיוק. תוך שבועות ספורים, אלבו מצאה את עצמה על מטוס לתל אביב לפגוש את ג'וליארד ולסגור את כל הפרטים.

אלבו מפרגנת לישראל, אבל בכל הנוגע לסטייל כמובן שיש לה אי אילו השגות: "אין לישראלים סגנון אופנתי מובהק – או שהם מתהלכים בכפכפים או שהם מתלבשים באופן שהוא אובר-דרס. הם צריכים ללמוד מהסטייל הפריזאי, ולהפסיק להיות מושפעים מהאחיות קרדשיאן, עקרות בית אמיתיות ויתר הריאליטי האמריקאי".

"טעם זה משהו תרבותי, הוא מגיע מהילדות ומהחינוך בבית – זו דרך חיים ומורשת נפלאה שנמצאת בתוך הלב שלך. זה לא משהו שלומדים בבית הספר, זה משהו שנולדים איתו ונושמים אותו", מחדדת אלבו את תפיסתה הבלתי מתפשרת.

כשאלבו מדברת על טעם מבית, היא לא אומרת סתם. המעצבת בת ה-47 נולדה בפריז, עיר האורות והאופנה, לזוג הורים אופנתי במיוחד. הוריה של אלבו ניהלו עסק אופנה משותף בהקמתם שבתחילה התמחה בחולצות לגברים. אמה של אלבו עסקה בעיצוב, אביה עסק בניהול השוטף ואלבו עצמה עסקה בלהעריץ אתה אמה.

"היא הייתה הדוגמא המושלמת בשבילי – פשוט הערצתי אותה", משחזרת אלבו בעיניים נוצצות. "למרות כל הווייב הלא מתאמץ שגדלתי עליו בפריז, אמא שלי אף פעם לא ויתרה על העבודה הקשה. היא תמיד הצליחה להישאר מלאת תשוקה ויצירתית, ומקביל גם להיות נחמדה ומחויכת. היא נסעה המון ברחבי העולם ובחגים היא תמיד הייתה לוקחת אותי איתה".

על אף הגנטיקה, אלבו חלמה לתקופה דווקא על קריירה עיתונאית, ובסופו של דבר מצאה עצמה רשומה ללימודי מנהל עסקים בסורבון היוקרתי בפריז.

הסתבר כי האופנה שינקה מבית הייתה לה למוזה אך גם לרועץ. היחסים של אלבו עם אמה אמנם היו אדוקים במיוחד, אך הקשר שלה עם אביה היה מורכב ונוקשה, מה שגרם לה לסטות ולהתרחק מהעסק המשפחתי.

בסופו של דבר, השעמום הכריע אותה – ואלבו בת ה-19 הפסיקה את הלימודים והתחילה בהתמחות אצל מעצב העל אזאדין אלאייה. הימים הם ימי שנות התשעים, תקופת שיאו של המעצב, ואלבו סייעה בהכל – מלהלביש את הדוגמניות בתצוגות ועד להכין קפה.

על התקופה הזו אלבו מתבוננת בנוסטלגיה ונזכרת: "עבדתי שישה ימים בשבוע מתשע בבוקר עד תשע בערב, אבל כל כך נהניתי. הוא (אאלייה המעצב - ר.ו) היה כל כך ביישן בניגוד לתדמית שלו, הוא בכלל לא עיכל מה קורה לו. בתקופה הזאת נתנה לי ניסיון מדהים, והבגדים היו כל כך יפים שכל המשכורת שלי הלכה עליהם".

כעבור שנה, אלבו עזבה את ההתמחות והצטרפה לעסק האופנה המשפחתי לבקשת אמה שרצתה שתקים קו לנשים. אחרי התלבטויות קשות החליטה אלבו להיענות לבקשה. אחרי שבע שנים של עבודה משותפת חלה תקרית דרמטית בעלילה – אצל אמה של אלבו התגלתה מחלה שמנעה ממנה להמשיך לעבוד.

אלבו ג'וניור שהייתה אז אמא צעירה בת 25, רצתה להציל את העסק ולקחת את המושכות אל ידיה. אביה של המעצבת השאפתנית לא ראה בבתו כאופציה להמשיך את המורשת, ולצערה של אלבו הוא החליט לסגור את העסק המשפחתי.

"זה הרגיש לי כמו סוף העולם", נזכרת אלבו ברגע בו חשבה שהקריירה שלה נגמרת, אך למעשה היא רק התחילה. "אמרתי לעצמי – מה אעשה עכשיו? אשלח קורות חיים? זה הרי לא עובד ככה. ואז הגיע המעצב הראשי שהיה מבוגר ממני בשנתיים, ואמר לי לשכוח מהעל ולצאת לקריירת סולו".

ב-1990 הקימה אלבו את מותג הגברים PAUL & JOE, הנקרא על שם בניה. חמש שנים לאחר מכן היא הוסיפה קו אופנה לנשיםSISTER PAUL & JOE, אליו הצטרף בהמשך גם קו מוצרי קוסמטיקה, ובמהרה הפך המותג לאחד השמות המדוברים בשבועות האופנה בפריז.

מעצבים רבים, ובעיקר מעצבות בדרך כלל מתחילים מלעצב לנשים ואז לגברים – מדוע הלכת בדרך ההפוכה?
"בהתחלה בכלל לא רציתי לעשות בגדים לנשים, מצאתי את זה ורסטילי מדי. גברים הרבה יותר נאמנים למותג ולסגנון, והם לא משנים את דעתם כל רגע לגבי מה שהם רוצים".

מה מאפיין אם כך את הגבר של PAUL & JOE?
"הוא אוהב מוזיקה, ללכת לברים, להסתובב ולבלות. יש לו המון חברים, והוא דואג למראה שלו. הוא אוהב להתלבש אבל זה לא בא על חשבון האינטלקטואליות שלו. למען האמת, גם האישה של PAUL & JOE SISTER מאוד דומה לו – היא ספורטיבית, היא שמחה, היא מסוגלת לעשות מיליון דברים בבת אחת מבלי להיכנס לדכאון ועל הדרך ליהנות מכוס יין. היא גם אמא".

עד כמה הטייטל 'פריזאי' הוא אינטגראלי באופי של המותג?
"האישה הפריזאית מעוררת השראה באופן תמידי. כל בוקר כשאני מתעוררת אני מודה על זה שאני גרה בפריז וחושבת לעצמי כמה שהעיר הזאת יפה. אי אפשר להשתעמם בפריז – התערוכות, המוזיאונים, הגלריות, הארכיטקטורה, החנויות והאנשים – אני לא יכולה להפסיק לחשוב כמה שאני בת מזל, וכמה פריז היא חלק בלתי נפרד ממני. כששואלים אותו מה הסוד הגדול – אני עונה שפשוט להיוולד בפריז. אנשים חושבים שאנחנו עם של שחצנים, אבל זו גאווה להיוולד בפריז, לגדול ולהתחנך שם".

וחוץ מפריז, מאיפה עוד את שואבת השראה?
"כל מה שרואים בקולקציות שלי מגיע מהילדות שלי ומהעבר – תמיד לדוגמא יש אצלי צווארונים לבנים. בתור ילדה לא אהבתי ללבוש אותם, וגם לא אהבתי בדי פלאנל, טוויד או מעילים ברכיסה כפולה כי אבא שלי תמיד הכריח אותי ללבוש אותם. ממרום השנים למדתי להסתכל עליהם בנוסטלגיה והבאתי אותם לידי ביטוי בעיצובים שלי".

עם כל הנוסטלגיה והמבט לאחור, איך את מצליחה להישאר עדכנית וחדשנית?
"אי אפשר לעשות רק את מה שהיה בעבר, צריך לעשות התאמות לעידן הנוכחי. אני כל הזמן לוקחת סיכונים בצבעים ובגזרות, ומשתדלת ליצור את האיזון הנכון בין הכל, גם אם יש לי להיטים רבי-מכר. אנשים משתעממים כל כך מהר שצריך כל הזמן לדאוג לחדש להם".

מה הנשק העיקרי שלך נגד השעמום?
"אני מתמודדת עם זה בעיקר דרך הבדים. אני אוהבת להשתמש בבדים של אופנה עילית וליצור מהם אופנה יומיומית. לקראת התצוגה האחרונה בשבוע האופנה בפריז השקעתי מאמץ מיוחד למצוא את הבד הנכון, שזו אמנות בפני עצמה, ולזה אין מחיר".