להפסיק להתנצל על מה שיש
קייט אפטון על שער גיליון יוני של ווג לבושה בביקיני של דולצ'ה וגבאנה; בלייק לייבלי מסוקרת מכל כיוון בשמלת שאנל נדיבת מחשוף על השטיח האדום בפסטיבל קאן; וסופיה ורגרה מדגמנת ליין בגדי ים. כל זה רק מהשבוע האחרון.
מי שהצית את הקאמבק היה מארק ג'ייקובס, מעצב הבית דאז של לואי ויטון, כשהחליט במרץ 2010 לאייש את המסלול ב"דוגמניות עסיסיות ומבוגרות" לדבריו, ביניהן שליחתנו לקהילת הציצים הבינלאומית בר רפאלי. תחזוק שוטף של המגמה הגוברת בוצע על ידי המותג ויקטוריה סיקרט, שהרים תצוגות מושקעות, דיברר באופן מוצלח את החמוקיים, והעניק טוויסט מרענן במיוחד ללסבו-שיק היפהפה של קארה דלווין.
לאחרונה נראה כי קיים ביקוש כזה או אחר לדוגמניות מפס הייצור של ג'יזל. שעתם היפה של מעצבי האופנה הקשות והממורמרות הגיעה למיצוי, וכל שנותר לעשות הוא לחבק את התופעה. כי מילא להתנצל על מה שאין, אבל להתנצל על מה שיש? יחסי הפאסיב-אגרסיב בין הגוף לנפש שלנו מורכבים מספיק בשביל שנבזבז זמן על הכרזת מלחמה עם מידת החזיה. מה גם שיוקר המחייה פה לא מאפשר לנו לבנות על אספקה שוטפת של קוק. היידה, אפילו קייט מוס כבר גידלה מרפסת.
(ליאת להב)
בחורות אוהבות שמסתכלים להן בעיניים
הם מעיקים, הם מכבידים והם מושכים תשומת לב בלתי רצויה כן, ציצים זה ממש לא פאן אין דה סאן כמו שנוהגים לחשוב. שלטון הרזון שהביא עמו את אופנת החזה הקטן אכן דפק לרובנו את הסיסטם וערער עוד יותר את היחסים המעורערים במילא שלנו עם עצמנו, על כך אין עוררין. אבל בסופו של יום, הבחורה הממוצעת אוהבת שמביטים לה בעיניים ולא כמה סנטימטרים מתחת. תעשיית האופנה אמנם גרמה למיליוני נשים ונערות ברחבי העולם להרגיש מקופחות, אבל מצד שני היא טיפחה סטייט אוף מיינד לשם שינוי הגוף כולו מקבל את הספוטלייט, ולא בהכרח בקונוטציה מינית. תחושות התסכול שנלוות לחזה גדול כשזה נוגע לאופנה הן קשות מנשוא, אבל בצורה בה העולם פועל זה רק עניין של זמן עד שהקאמבק של הציצים יגרום להם להפוך לאביזר לכל דבר.
(רוני ודנאי)