כשהתעשייה אומרת לא למה היא מתכוונת?

את אביב 2008 איירין מוראלס לא תשכח. היה זה חודש אפריל, כשמוראלס בת ה-20 מצאה את עצמה בדירתו של הבוס שלה בעיצומו של אקט שכולו כפייה מינית של שעות על שעות, כולל ניסיון חניקה לטענתה. שלוש שנים לאחר מכן החליטה מוראלס לתבוע את מעסיקה, דב צ'רני, מנכ"ל ומייסד רשת האופנה אמריקן אפרל, תחת הקטגוריה העמומה של הטרדה מינית. זאת בוודאי לא הייתה הפעם הראשונה ובטח לא האחרונה ששמו של צ'רני בן ה-45, אחד מהאנשים החזקים בתעשיית האופנה העולמית, השתרבב אל תביעות וטענות מהסוג הזה. אז למה רק שלוש שנים מרגע התביעה, כלומר שש שנים מהתרחשות המקרה, החליטה רשת האופנה האמריקאית לקפד ראשה ולהדיח את צ'רני ממקומו?

התשובה לכך אינה חד-משמעית. הסיבה הרשמית להדחתו של צ'רני היא "התנהגות בלתי הולמת" אשר כוללת שורה נוספת וארוכה של הטרדות מיניות, אך מעבר לכך, אקט הפיטורין הדרמטי שהרעיש את התעשייה בסוף השבוע שעבר מסמן שרטוט מחדש של גבולות על ידי התעשייה עצמה – תעשייה שמבוססת על מין, לא פחות משהיא מבוססת על טקסטיל או על כל חומר גלם אחר .

אבל דב צ'רני לא לבד. רק לפני חודשיים התלקחה הרשת בעקבות האשמותיה של דוגמנית בריטית צעירה ואנונימית כי צלם האופנה טרי ריצ'רדסון הטריד אותה מינית כששלח לה הצעה מגונה בפייסבוק. אמה אפלטון, אף היא בת 20, טענה כי הצלם הציע לה בבוטות לקיים איתו יחסי מין בתמורה לכך שיצלם אותה למגזין ווג.

שמו של ריצ'רדסון בן ה-48 נקשר עד אז פעמים רבות לטענות על הטרדות מיניות, בוטות בהרבה, כאשר אחת הזכורות שבהן היא עדותה המזעזעת של דוגמנית עירום לשעבר בשם שרלוט וולטרס. בחודש מרץ האחרון סיפרה וולטרס להאפינגטון פוסט על שאירע חמש שנים לפני כן על סט הצילומים – ניצול מרות חד-משמעי שהוביל למין אוראלי בכפייה, פרץ אוננות של ריצ'רדסון על הדוגמנית על הסט ואקטים בוטים נוספים אותם תיעד הצלם תוך כדי "בשם האמנות".

עולם האופנה ככל הנראה החל לשבוע גם מגחמותיו של צלם האופנה, מגדולי הצלמים בתעשייה ויקיר הסלבס ככל שיהיה. תוך ימים ספורים התפוצצה פרשת ריצ'רדסון-אפלטון כשהסתבר כי ההודעה המגונה נשלחה על ידי מתחזה, אך זה כבר הספיק למגזין ווג האמריקאי עוד לא חזר בו מהעמדה המיידית בה נקט אז - לא לעבוד יותר עם ריצ'רדסון לעולם.

מגזין TIME העלה את השאלה והתחבט בסוגיית השכר והעונש כשהשווה בין המקרים של צ'רני וריצ'רדסון. במגזין התייחסו לרזומה רווי ההתנהגויות הנלוזות וההטרדות המיניות שאפף את שתי אושיות האופנה הנודעות לשמצה, והציפו את התהייה – האם זה לא מעט מדי, מאוחר מדי?

"דב צ'רני וטרי ריצ'רדסון הם כמו הדודים המוזרים של עולם האופנה - עם המשקפיים מהסבנטיז, שיער הפנים המוטל בספק, והנטייה להתפשט כשאתה הכי פחות מצפה לכך", כתבה עיתונאית ה-TIME שרלוט אלטר והצביעה על המכנה המשותף העיקרי ביניהם: "שניהם ביססו את המותג שלהם על סקס". וכשאלטר מדברת על שימוש בסקס, היא מתכוונת לדוגמניות צעירות בתנוחות פרובוקטיביות, עירום בצורה ההגשה הכי ישירה שיש ובאופן כללי אסתטיקה שמרפררת לפורנו רך במעטה של אופנה ישירה ונטולת פילטרים עם אפיל היפסטרי.

במקביל באתר הוושינגטון פוסט זעקה הכותרת: "האם שני האנשים המושמצים ביותר בתעשיית האופנה סוף סוף מקבלים את מה שמגיע להם?", כשהעיתונאית סוראיה נדיה מקדונלד כתבה: "במשך שנים הצלו על שניים מהגברים החזקים בתעשייה טענות על הטרדות מיניות, ואפילו תביעות משפטיות בעקבותיהן. למרות זאת, שני הגברים רק שגשגו ונהנו מיחס מוטה הודות להצלחה שלהם, ובעיקר בשל היתרון המובהק שלהם על נשים צעירות שניתנות להחלפה בקלות – אם דוגמניות ואם עובדות, בהן הם אושמו בהתעללות".

במקביל לסערת צ'רני את ריצ'רדסון, התחוללה לאחרונה סערה נוספת, ולא פחות מפתיעה למען האמת. לא היו אלה צילומי השער חושפי הפטמות של הפופ-סטאר למגזין Liu הצרפתי וגם לא השמלה השקופה לחלוטין שלבשה לטקס פרסי האופנה של מועצת האופנה האמריקאית, אלא דווקא קמפיין הבושם שלה שגרם לעולם האופנה להתפתל באי נוחות. בעולם האופנה, ובעולם בכלל כבר ידוע שריהאנה מרגישה הכי טוב בעור שלה, במובן הכי מילולי שיש.

הזמרת חובבת העירום והתנוחות הפתייניות הצטלמה לקמפיין הבושם החדש ששחררה תחת השם ROUGE, כשלגופה רק תחתונים שחורים ונעלי סטילטו בגוון תואם והיא מישירה מבט אל המצלמה תוך הישענות על בקבוק הבושם. כבודה של הישירות במקומה מונח, אך אין ספק כי ריהאנה סיפקה פרובוקציות גדולות יותר מאשר להסתיר את החזה שלה באמצעות זרועותיה. אז מדוע דווקא הפעם החליטה תעשיית האופנה להציב גבולות, ולדרוש מריהאנה לעמעם את מתג הסקס שלה או אחרת להפגיש אותה עם כבלי הצנזורה?

כלבי השמירה של רשות תקינות הפרסום הבריטית (ASA) הסבירו לאתר הטלגרף הבריטי כי הרגולציה נועדה להבטיח את האחריות החברתית של הפרסומות, כשחלק נכבד בתהליך הזה מוקדש להגנה על הילדים הנחשפים אליהן. ברשות החליטו להגביל את חשיפת הקמפיין ולא לצנזר אותו לחלוטין, כאשר הבעייתיות העיקרית לדבריהם אינה נעוצה בעירום עצמו, כמו ב"הבעת הפנים שמשדרת יותר הנמכה מאשר פגיעות, למרות שריהאנה בוודאי חשבה שהיא משדרת ביטחון".

טיימינג זה הכל בחיים, וסביר להניח שהסמיכות בין העליהום התקשורתי על טרי ריצ'רדסון לבין הדחתו של דב צ'רני אינה מקרית. העובדה כי מגזין בסדר גודל של ווג האמריקאי הנחשב לאבי האנושות במונחים של עולם האופנה, מחליט להטיל וטו בפומבי על צלם אופנה בסדר הגודל של ריצ'רדסון מעידה על חישוב מסלול מחדש. העובדה כי שבועות ספורים לאחר מכן מודחת המקבילה הקמעונאית של ריצ'רדסון, בדמותו של דב צ'רני, כבר מסמנת את תחילת היווצרה של מגמה. בלי אך כנראה עם קשר, נקלעה ריהאנה למחול החרבות הזה, ויש תחושה באוויר כי היא לא הולכת להיות הראשונה להיסחף במערבולת הקווים האדומים.