היא הייתה בת טיפוחיה של אושיית האופנה הוותיקה תמרה יובל ג'ונס, ושבתה את המעצב המוערך ויוי בלאיש, וזאת אפילו מבלי ללמוד בבית ספר מוביל לעיצוב. כעת אלה לוי פורשת כנפיים ומשחררת את קולקציית הביכורים שלה.
לוי, 29, במקור מקיבוץ הזורע בצפון ובשבע השנים האחרונות תושבת תל אביב, ידעה לדבריה כבר מגיל חמש להצביע על הייעוד שלה כאשר ציירה להנאתה סקיצות אופנה. את הצעד הרשמי הראשון למימוש הייעוד האופנתי, עשתה לוי לפני כחמש שנים במכללת העיצוב 'קונספט' בתל אביב. בתום הלימודים, החלה למכור את עיצוביה בחנויות מעצבים בתל אביב ובירידים מקומיים. "המסלול הרגיל של מעצב צעיר", לדבריה. ודווקא אז, בנקודה בה מתחילים בדרך כלל מעצבים לפרוח, החליטה לוי שהיא רוצה לעצור הכול ולהמשיך להתמקצע. בנקודה הזו החל הרומן עם יובל ג'ונס, מעצבת אופנה מיתולוגית, מנחה ומרצה בכירה ב'שנקר', שבין היתר גם עבדה שנים רוברטו קוואלי.
"הרומן הארוך שלי עם תמרה יובל ג'ונס נמשך משהו כמו שנה. הבנתי מחברה שעבדה איתה שהיא משמשת כמנטורית למעצבים צעירים, ואני הייתי במקום שרציתי לשפר את הכלים שלי. בגלל שעשיתי מסלול אוטו-דידאקטי חיפשתי עוד דברים שאפשר ללמוד", מספרת לוי בצניעות נטולת יומרות. "תמרה עבדה איתי ממש לפי הספר. בהתחלה בתדירות של פגישות שבועיות ועם הזמן זה התרווח. היא הייתה מעורבת בכל. העזרה היא לא רק בדברים הטכניים, אלא בלתת את החיזוק ולשמור על באלאנס. נתתי את כל הספייס לתהליך הזה, לא עיגלתי פינות בשום שלב שהוא עד שהגעתי לדגמים האלו ואז הגיע תהליך חיפוש ארוך של חומרים. בסוף מכל הניסיונות והבדיקות התגבשה איזושהי קולקציה שהמשיכה להשתכלל כל הזמן עד שהגעתי ל-11 הדגמים האלה שהם הדי.אן.איי של הקולקציה. לקח לזה הרבה זמן להתגבש למשהו שאני עומדת מאחוריו".
בתום התקופה הזו 'שידכה' ג'ונס בין המעצבת הטרייה לבין מעצב האופנה הנחשב ויוי (ויקטור) בלאיש. לוי הגיעה לסטאז' ונשארה לעבוד לצד המעצב במשך חצי שנה. "הוא (בלאיש ר.ו) המדהים מכולם בעיניי, גם כבן אדם. הרגשתי שזה ללמוד מהדבר האמיתי. אתה יוצא עם פילטרים מחודדים יותר, העיניים מתרגלות לרמה מסוימת של חומרים ללא פשרות".
קולקציית הביכורים של לוי הגיחה בסוף השבוע האחרון לאוויר העולם. כאמור, 11 דגמים בלבד כוללת הקולקציה, כאשר כולם כאחד מהולים בשחור ולבן. חומרי הגלם איתם עובדת לוי מגוונים וביניהם ניתן למצוא סוגי משי שונים, ויסקוזה, כותנה, שיפון, אורגנזה, עור וחומרים דמויי עור. הקולקציה מצליחה לגעת בכמה קצוות, יש בה גם מן היומיום וגם מהערב, גם מהנשי וגם מהמחוספס, גם מהספורטיבי וגם מהאלגנטי.
בין הדגמים הבולטים בקולקציה נמצאים שמלת אורגנזה שחורה שמזכירה ניילון במרקם שלה, ומצוידת בדיטיילים של רשת משי וז'קט שחור אשר נרכס באמצעות רוכסן כסוף. האלמנטים הספורטיביים יוצרים משב רוח מרענן, שאינו נראה רבות בנוף המקומי בהקשר של אופנה. פריט מרשים נוסף הוא וסט שחור מורכב טקסטורות שונות, ביניהן עור וסריג ג'רזי, שהשילוב ביניהם יוצר מראה עשיר. עוד ברשימת הפריטים המוצלחים הם חולצה מכופתרת שקופה שמקטעים מסוימים שלה הם לבנים ואחרים הם שחורים, מה שיוצר אשליה גיאומטרית מעניינת, וכן שמלה שחורה קטנה שאת אורכה מסמן רוכסן כסוף אשר זולג אל הצווארון.
רמת הגימורים בקולקציה אינה אחידה לחלוטין, ובדגמים מסוימים יש מקום לשיפור בנושא. בנוסף, פריטים חזקים פחות הם אלו אשר משלבים חומרים דמויי עור, מה שיוצר זילות קלה אל מול שאר החומרים. אמנם שימור בתחליפי עור הוא תמיד מבורך, אך התוצאה הספציפית המגולמת בגופיית שיפון עם גימורים דמויי עור, אינה חזקה דיה בכדי לעמוד באותה השורה עם שאר הדגמים בקולקציה. גם גופיית הרשת המחוררת שאמנם דוברת את אותו הדיאלקט של שאר הפריטים בקולקציה, יכולה הייתה להישאר על רצפת העריכה או לחלופין להיערך מחדש.
הרבה לחץ כרוך בעבודה על קולקציה ראשונה. מאיפה תחילים בכלל לעבוד?
"מתחילים בלהבין מי אתה ומה השאיפות שלך. הבנתי שחשוב לי מאוד לעשות דברים שהם אני. זה התינוק שלך שאתה מוציא החוצה. הבנתי שזה גם בסדר לא להיות קונצנזוס, ושאני לא יכולה לעשות משהו שיקלע לטעמם של כולם. התחרות מאוד גדולה, זה משהו שנטחן כבר עד דק, אבל מלכתחילה הייתה לי את ההבנה שאני לא יכולה להילחם בזה, וזה בסדר. הצבעוניות על טהרת השחור-לבן שאני אוהבת למשל, יש מי שיחלוק עליי ויגיד שזה מאוד לא מסחרי אבל זו אני. בעתיד אולי אני כן ארצה לעבוד עם צבעים, אבל אני אוהבת את הניקיון הזה. חשוב להיות גם מודע לטרנדים, אבל זה לא מה שמכתיב לי את העיצובים".
מתי הרגשת שהקולקציה מוכנה?
"היה לי רגע שבו ראיתי את הכול ביחד ואת החוט המקשר, שכל דגם עומד בפני עצמו אבל שכולם מדברים באותה השפה ולא יהיו זרים אחד לשני. נראה לי שבתור מעצב תמיד יש לך את הספקות אם זה הכי טוב שלך ואם הגעת לתוצאה הכי טובה, במיוחד שזו קולקציה ראשונה. הרגשתי שחשוב לי להגיע ממקום בוגר ובשל, ולא משהו ששלפתי מהמותן. רציתי להגיע למשהו מזוקק".
לא חשבת באיזשהו שלב 'להתמסד' וללכת ללמוד במקום סטייל שנקר או בצלאל?
"תמיד ידעתי שהמסלול שלי לא יהיה קונבנציונאלי. אני בן אדם שמאוד אוהב להתנסות ולחוות. הרגשתי שבארבע שנים, כמה שהן יהיו מדהימות, אני עדיין אהיה מוגבלת למסגרת אחת. חלילה לא ממקום של התנשאות או זלזול, בתי הספר האלה מדהימים, אבל יש משהו במה שאתה חווה ביומיום שמאוד קשה ללמד, זה משהו שאתה צריך לחוות על בדרך ולהבין לבד, מחוץ לחממה".
מה יוצא לך לחוות על בשרך בתור מעצבת צעירה בשוק אופנה בעייתי כמו שלנו בלשון המעטה?
"זה לא קל מלכתחילה להיכנס למציאות שבה עסקים נסגרים על ימין ועל שמאל, זה עצוב. הפתרון שלי זה לעשות את הדברים לאט. לא לקפוץ מעל הפופיק. לא התחלתי ישר בכמויות גדולות וייצור המוני, אלא התחלתי מאוד בזהירות. המציאות פה היא קשה, ואין מקום לטעויות. צריך כל הזמן להרגיש את השוק ולראות מה הדרישה של הקהל. צריך להיות כל הזמן עם היד על הדופק".
מה הקהל דורש?
"את מה שגם אני מאוד מאמינה בו נוחות. אנשים מחפשים פרקטיקה, בגדים שיוכלו ללבוש בכמה שיותר קומבינציות וללכת איתם לכמה שיותר מקומות".
את מרגישה שאת מצליחה להביא משהו חדש לשולחן?
"אני חושבת שאני כן עושה משהו אחר. מצד אחד יש לו פן מסחרי ולביש, אני לא רוצה לעשות מיצגים, אבל מצד שני יש פה עבודה מוקפדת. אני מרגישה שהצלחתי למצוא את הנוסחה של בגדים נשיים ונוחים אבל לא בנאליים. לתחושתי, הרוב מנסים לפנות לשוק של שמלות כלה או ערב, משהו שתמיד יש בו עבודה. בקצה השני יש את אלה שעושים ממש בייסיק. אני מרגישה שמצאתי איזשהו אמצע".
טווח מחירים: 220-990 שקלים. כתובת: מוסינזון 3, תל אביב. בתיאום מראש: 052-3990483.