לכאורה לאליאן סטולרו אין צורך להוכיח עוד דבר. המעצבת, שמציינת כמעט 25 שנות פעילות, מייצגת את הרף הגבוה של עשיית האופנה הישראלית; מעטים, אם בכלל, מצליחים להתחרות ביכולת להעמיד בגדים גמורים יפה כל כך, שיש בהם מגע של הידור מצוין. הפרטים מחושבים במלואם, וממקבץ החומרים העומד לרשות הקולקציה, נמצאים אלה שחקוקים בידע הקולקטיבי כמעוז היוקרה, לרבות משי פראי ומעובד, שימוש מושכל בעור ואפילו פיסות פרוות ארנב, שאמנם לא נחשבת כפרווה אקזוטית בתעשיית האופנה אך מפיחה בכל זאת בעיצובים מידה של פנטזיה.
"חשבתי על כך", היא אומרת כשנשאלת מדוע החליטה שלא לקחת חלק באף אחד משבועות האופנה בתל אביב, למרות שבניגוד למעצבים אחרים יש לה אטלייה פעיל נרחב. "אבל אנחנו לא מוכנים לקיץ הבא, ואני מעדיפה קודם כל לקבל חשיפה על קולקציית החורף".
ובכן, מה שמונע הנאה צרופה מהקולקציה החדשה של סטולרו וזוהי בעיה ההולכת ומחריפה בעונות האחרונות היא העובדה ששולטים בה שני נרטיבים מתחרים, הנוגסים זה בזה ושיש בניהם היררכיה ברורה. בגדול, אפשר לתארם כצורך לספק את מוקדי העניין של מגזינים מסוגו של ווג, מול הצורך לספק את הלקוחות "שנמצאות איתי מאז היום הראשון".
חליפה גברית שנתפרה מבד ברוקד פרחוני בגווני נחושת וסגול עמום, המשווה לגוף צללית מוארכת בזכות מכנסיים ישרי גזרה עם פס גיהוץ מועצם לאורכם, מייצגת תאווה ברורה של המעצבת לקחת חלק בעשיית האופנה העכשווית. אמנם פריטים מחוייטים הם לא מרכיב חדש בתמהיל של סטולרו, אך הדמיון העז של העיצוב לחליפות המכנסיים שהציעו העונה בית מיו מיו או לואי ויטון בכלל הקולקציה שופעת מערכות לבוש מתואמות ופזילות ברורות למלתחה הגברית מצביע על כוונה ברורה לפנות אל קהל מעודכן.
לצד הזה של הסקאלה בקולקציה, משתייך גם ז'קט אופנוענים שנסגר ברוכסן א-סימטרית, ונתפר מבד מרופד בטקסטורת פיפטה בגווני אדום ושחור (שגם הוא, ברוח הדברים, מעורר אסוציאציות קלות לצללית משוכת הכתפיים של מותג המעצבים פרואנזה סקולר), או שמלה שחציה בד ג'רסי וחצי חצאית סאטן בהדפס דיגיטלי פרחוני ופרוע צבעים.
גם אם מפתה לחשוב כך, זוהי אינה עבודת העתקה או תרגום פשטני של טרנדים, אם כי ניצול של הזדמנות. לאור הטיפול המדוקדק בכל אחד מהפריטים, ניכר שסטולרו משתמשת בהלך הרוח הכללי ("הקהל מגיב לזה היטב", היא מציינת ביחס ל'טרנד הסטים') כדי להעז בעצמה; כדי להעשיר את כתב היד שלה, העמוס בבגדים שנוהגים להגדיר כקוקטיים, אסופים וכמובן קלאסיים.
כפי שמאירה הנקודה האחרונה, סטולרו עדיין משכללת עיצובים מהוגנים ושמרניים, שאין להם דבר במשותף עם הדחף המיני המרומז, הרענן והצמא לחיים, שניכר בחלקה הראשון של הקולקציה. שמלות ערב וקוקטייל הזרועות בקישוטים מיותרים, לרבות חרוזי קרמיקה צבעוניים שאינם מוסיפים דבר מלבד הוכחה לשזירתם, או פריטים העשויים לשמש נשות עסקים, לא רק פונים לקהל אחר לגמרי, אלא שנוכחותם מחלישה את התנופה של האוסף כולו ומבטלת במידה מסוימת את הישגיו. נדרשת חשיבה האם כדאי לפצל את הקולקציה לשני קווים נפרדים; האחד לסטולרו המבוססת, שמשמרת מוטיבים וסגנונות שהוכיחו עצמם בעבר, והשני - למעצבת שלא מוכנה לוותר על רוח הזמן ועל עקצוצי ההתרגשות המתעוררים לאחר יצירה של דבר שיש בו אנרגיה מתגרה של התחדשות.
טווח מחירים: שמלות: 2,500-3,400 שקלים; חצאיות: 1,200-2,700 שקלים; מכנסיים: 1,200-1,700 שקלים; חולצות: 850-1,900 שקלים; ז'קטים: 1,900-4,200 שקלים; שמלות ערב: 3,200-8,200 שקלים.
אליאן סטולרו, דיזנגוף 253, תל אביב.
