בשנת 1620 הגיעה לחופי אמריקה הצפונית ספינה בשם מייפלאוור ועליה מאה נוצרים פוריטניים מאנגליה - האבות המייסדים של ארצות הברית. על גופם, מיטב האופנה הסגפנית של התקופה; על ראשם, מגבעות צילנדר קשיחות. זהו בגדול סיפור המסגרת עליו מתבססת בחופשיות הקולקציה הפסיכדלית והכובענית שהציג אמש (שני) מרק ג'ייקובס, בשבוע האופנה בניו יורק לחורף 2012-13.
לצד כובעים שעירים ועצומים, שנתלו באיזון מדויק על ראשי הדוגמניות, וצעיפי ענק שנשמרו כרוכים בזכות סיכת ביטחון גדולה שננעצה בהם, הצללית היוותה את הדבר החשוב בכל הסיפור. זו, התכתבה באופן ברור עם קו המתאר שאפיין את לבושם של עולי הרגל, וסיפקה אתגר העתיד לבוא עבור כל לקוחה פוטנציאלית לקולקציה. בזמן שהטורסו והחזה נשמרו מצומקים למדי, בזכות ז'קטים קצרצרים שנרכסו בעזרת כפתור אחד בולט, הישבן והאגן זכו לתשומת לב יתרה והצטיירו תפוחים היטב ושמוטים מעט. משחק השכבות הבלתי נגמר חצאיות מעל מכנסיים ומתחת למעיל ושאר אביזרים תרם אף הוא למלאות המדדה שאחזה בכל ושגרמה לדוגמניות להדס כבבושקות ענק על נעלי עקב היסטוריות שאבזם מרובע בחזיתן.
אלא שכדרכו של ג'ייקובס, שום סיפור, ובמיוחד אחד בסיסי כל כך במורשת האמריקאית, אינו מצוטט בשלמותו. אל תבניות הבסיס נתחבו אי אילו אסוציאציות אחרות (בין היתר, מרקמים פרוותיים, שהזכירו לחלק ממבקרי האופנה את הדמויות של ד"ר סוס). ראשית, הוא ויתר על שמלות ארוכות, ששימשו את נשות העולים, והעדיף להתמקד בחצאיות קצרות יותר או דווקא במכנסיים גבריים. זו התגלתה כבחירה נבונה, שהפקיעה את המתרחש מהחזות האיימישית השחוקה וקישרה אותו באופן ישיר אל חלק מההשפעות הנודעות על ג'ייקובס עצמו, לרבות האוונגרד היפני של שנות ה-80. שנית, הוא חתר כנגד הסגפני והפוריטני בעזרת אין ספור דוגמאות אקלקטיות של בדים, החל מגובלנים פרחוניים, דרך לורקס ונוצות שנתלו כעגילים על מעין אפליקציות כסופות כמראה או מיני פיתוחים ספק-אתניים בגווני פריחה של צהוב וסגול. לרגע, כמעט והיה אפשר לשכוח עד כמה חונקת, עמוסה וכבדה בכוונה היצירה הנוכחית.
אולי טוב לו לג'ייקובס שמגעיו עם בית דיור לא צלחו. אם היה מחליף את ג'ון גליאנו בראש בית האופנה, ייתכן שהיה נקלע לסינדרום השוואות בלתי נגמר, שהיה עשוי לסרס את כל העושר שהוא מסוגל להציע. כי יצירות בקנה מידה כזה, מחייבות מידות עצומות של חופש.
עוד משבוע האופנה בניו יורק:
ויקטוריה בקהאם סקסית, דיאן פון פורסטנברג במקסי
ג'יזל סוגרת את התצוגה של אלכסנדר וונג
התצוגות שכדאי לעקוב אחריהן לחורף 2012-13
