הצורך בייחודיות לעיתים מעביר את מותגי האופנה על דעתם, בחיפוש אחר הגימיק היח"צני הנכון. במובן הזה, תצוגת האופנה של גולברי לקיץ 2012, שהתקיימה הבוקר (חמישי) בנמל תל אביב, לא הייתה שונה. בתפקיד 'הקוף עם האקורדיון' היה הפעם מקבץ של דוגמניות עבר ישראליות וידועות, שנקראו לדגל או במקרה הזה לסיבוב נוסף על המסלול, לצד דוגמניות מן השורה, שהיו כמובן צעירות מהן פי כמה. ביניהן אפשר היה למצוא את דורית פרקש, דורית ילינק, חני פרי, פנינה רוזנבלום, חגית רון ואלונה פרידמן.
על פניו, מחווה נאה שמטרתה לייצר אופנה עכשווית עם מגע של היסטוריה. בפועל, בחירה לא מהודקת, לפרקים רעועה ממש, של ביגוד לקבוצת האולדיז, גרמה לחן הרב של חלק מהן להתכווץ והוכיחה שאופנה היא לא דמוקרטיה ולא יכולה להתאים לכל. לראייה, ברגע שהדיון הוסט מהבגד לדוגמנית היה ברור עד כמה חלק ממערכות הלבוש אינן משרתות כהלכה את גוף הלובש אותן, ולא רק בגלל מכפלת קצרה מידי או שמלה צמודה מידי. במילים אחרות, בגולברי רצו את הכותרת של 'כוכבות העבר', אבל לא חשבו עליה לעומק. זהו מקרה של טריק זול, שלא תרם מאום מלבד תשומת לב לחבורה ראויה למדי של נשים אלגנטיות, ובוודאי שלא תרם לבגדים עצמם, שברגע קריטי נחשפו מיגבלותיהם.
התצוגה עצמה חולקה למעשה לשני פרקים, הראשון התמקד בלבוש יום-יום צבעוני ואילו השני בלבוש ערב קל ומונוכרומטי. כל פרק נפתח עם סבב הדוגמניות הוותיקות, ועל אף תשומת הלב הרבה שהן גרפו מהקהל, חלק הארי בפרזנטציה התבסס על הדוגמניות הצעירות שבאו ועלו אחריהן.
ראשונה לעלות למסלול הייתה פנינה רוזנבלום, בשמלת מיני קצרצרה, שחלקה העליון מנוקד וחלקה התחתון שחור והדוק מעבר לגבולותיו של הספנדקס. אחרי מספר סיבובים נלהבים (לרגע התגנב החשד שהיא לעולם לא תרד משם), זרמו שאר חברותיה, בין היתר חני פרי, בחצאית בגוון חרדל שהייתה קצרה הרבה מעבר למוכתב בספר החוקים של שנות ה-60 (או כל מה שהתרחש לאחר מכן), או חגית רון-רבינוביץ', המתפקדת כיום כעיתונאית אופנה, בשמלה פרחונית בצבעי בורדו אפלים, שדווקא הלמה היטב את גזרתה.
בחלק הזה של התצוגה, שהתבסס על אופציות לבגדי יום, הופגנה תערובת של השראות וציטוטים. העובדה שהיא התפרסה (אולי כצפוי לחברה בעלת 61 סניפים) על מספר רב של כיווני השראה, יצרה אפקט שאינו אחיד ברמתו. שמלת ג'לביה חיוורת שנקשרה בקולר, ששוליה העבים נתפרו מבד פוקסיה ניאוני, או שמלות טוויגי קצרות בטורקיז או שאר צבעי קיץ, ניצבו ברעננותן, בזכות בחירת הצבעים, בחוד החנית של הקולקציה. גם שורה של שמלות מקסי המודפסות בפרחי ענק, אמנם לא היו עדכניות בשום קנה מידה וגם עשויות מבדים בחזות סינתטית, אבל בזכות שילובן עם בלייזר מחויט לעיתים (טריק שקוואלי השתמש בו בתצוגת הקיץ), הן תפסו מרחק מהבנאלי.
מנגד, שמלות קצרצרות בגוון ניוד, אותו צבע ניטרלי וחסר חיים כבר מיצה את בשורתו בשנה שעברה, מנעו מהנעשה תנופה ממשית. גם הניסיון לתרגם את טרנד 'הדפסי הצעיפים', אותם ציורי בארוק-רוקוקו עמוסים בכוונה, רשם הצלחה חלקית. מה שחדר למחזור עולם האופנה בזכות הקולקציה האחרונה של הקו D&G לדולצ'ה וגבאנה, או בזכות עליית קרנו של בית האופנה ורסצ'ה (אומרים שבכל אשם שיתוף הפעולה עם H&M), מצריך יכולת עבודה גבוהה מאוד עם בד מצוייר בפראות ובדרך כלל לא פשוט לתרגמו. בגולברי, חולצה מכופתרת רפויה מ'משי' מעוטר במיני ציוצים מוזהבים, או צמד שמלות ספנדקס הדוקות בהדפס השייך לאותה המשפחה, החטיאו את תחושת היוקרה המתבקשת. בעוד שהחולצה הייתה סבירה, השמלות הסגירו את מוצאן הלא מיוחס, וחזותן הפשוטה הוכיחה שלא חייבים לתרגם כל מגמה.
חלק בגדי הערב, או כך היה ניתן להניח מהרצף הלא ערוך והארוך של השמלות השחורות הקטנות שפקד את המסלול, היה חיוני פחות. מלבד אוברול מזוגזג בשחור-לבן, שאר הדגמים התאימו להיצע המוכר של רשתות אופנה מסוגה של גולברי לבגדי קוקטייל. המיני חגג את הפעם המיליון בקולקציה, ולא עשה שום הבדל, חוץ מלהזכיר עד כמה אורך מדויק, ועד כמה בחירה מושכלת של בגד לדוגמנית, הם קריטיים.
מחירים לדוגמא: חולצות: 99-349 שקלים; מכנסיים: 249-399 שקלים; שמלות: 249-499 שקלים; תיקים: 129-249 שקלים
צילום וידאו: אבי כהן
עריכה: בת גולן