"העונה אנחנו מציינים 25 שנים לבית קום איל פו. זה לא דבר מובן מאליו, במיוחד ביחס לתנאים שיש בארץ". במילים אלו פתחה הבוקר אירה גולדמן, אחת מצמד המעצבות האחראי לקולקציות העונתיות של קום איל פו, את הצגת קולקציית האביב החדשה.
לא מעט תהפוכות ידע המותג מהרגע שנוסד ועד היום. מה שהתחיל כבגדים אקספרימנטליים למדי, והתגבש לכדי אג'נדה פוליטית, מצטייר כעת כאופנה לשם אופנה. הקמפיינים הפרובוקטייבים בצל חומת ההפרדה והסלוגנים השחוקים פינו את מקומם; החזות הארטיזינלית, התמיד גברית מעט, הפכה רגישה למגמות עונתיות, ואפילו הקולקציות עצמן פוצלו לשניים, כך שבמקום עונת סתיו-חורף ואביב-קיץ, ישנן 4 קבוצות מובחנות בשנה, מתוך מטרה להיות מסוגלות להגיב טוב יותר לשינויים אותם מכתיב השוק. במילים אחרות, קום איל פו, כרשת עכשווית, לא רק התרככה עם השנים, אלא גם החלה חושבת אחרת, מפנה מקום לדבר שעבורו כולם מתכנסים הבגד ומערכת היחסים שלו עם האישה.
השנה הנוכחית עומדת בסימן אמנות. כל האחת מהקולקציות הורכבה בהשראתה של אמנית, מקומית או זרה. ראשונה לפתוח את הסריה, עם קולקציית האביב הנכנסת בימים אלה לחנויות, היא הציירת האקספרסיוניסטית האמריקאית ג'ואן מיטשל. מיטשל התעסקה בעיקר בנופים, והיא תיעדה אותם בדרך מופשטת, עתירת מכתמים גסים וזריקות צבע, המזכירים מרחוק את עבודותיו של רותקו או אפילו ג'ייסון פולוק.
הבחירה בעבודות של מיטשל היא לא מקרית. כפועל יוצא מהרגישות הגבוהה של קום איל פו בשנים האחרונות לתחזיות הטרנדים (בסתיו האחרון זה היה כמעט ובלתי נסבל), המרקמים בציוריה של האמנית, כמו גם קשת הצבעים עצמם, שיש להם חיבור ממשי לטבע, איפשרו למעצבות המותג להביט דרך עדשה אינטלקטואלית על המגמה השבטית, האותנטית, הפושה כעת באופנה הפופולארית. לזכות קום איל פו ניתן לומר, שהתוצאה סוחפת פי כמה מהמצוי ברשתות הקונפקציה.
סט של בלייזר הדוק העשוי כותנה ומכנסיים קצרים תואמים, נגזרו מבד שעליו מצוירות עיגולי צבע צפופים, שיש בו איכויות של מרקם אתני ילידי. ניכרת אי הלימה מכוונת בתפרים, ובשילובים של שני בדים באותה הדוגמא, שנועדו ליצוק משמעות א-סימטרית לדבר. זהו מוטיב שעובר כחוט שני בקולקציה, כמו על חולצות מכופתרות ונטולות שרוולים בצבע פיסטוק או חמרה שכנף אחת שלהן ארוכה מהאחרת, והושאל מאי החפיפה במשטחי הצבע המזוהה עם מיטשל.
המעניין הוא, שחלק מהבגדים שימשו כקנבס לציור, בהשאלה או במלוא מובן המילה. בעוד שפעמים רבות האמירה הזו נשחקת לקלישאות, הרי כאן ישנם מצבור דוגמאות של פריטים שנתפרו בשלמותם ורק לאחר מכן עברו שלל מניפולציות, כמו ז'קטים או חולצות מכופתרות שכוסו באופן ידני בשכבת צבע עבה, או חצאית שהורכבה מטלאים של בד, ורק לאחר מכן עבר תהליך קימוט פליסה לכל אורכה.
אותו שימוש מושכל בהדפסים ובצבע, שחלקו נוצר יחד עם אמנית ההדפסים תמר ברניצקי, מצטרף אל צללית נינוחה, המאפיינת את הלך הרוח הארצי, ואל דגש ברור על חלקים מחויטים. בלייזרים נגזרו כקופסאות בד העשויות פשתן, אחד החומרים המרכזיים הבולטים בקולקציה ובכלל, ושרווליהם קוצצו מעט. בעוד שנשמרה רמת חייטות טובה למדי, הרי שחלקם אימצו חזות שמרנית, גברי במובן המטשטש, ולא המעצים.
עם העושר היחסי של ההדפסים והשילוב הגדול בבדים, שנע ממשי מעוטר פרחים ועד פוליאסטר, נרשמו גם אי דיוקים משמעותיים. ז'קט שנועד לדמות רכיסה כפולה, בעוד הוא נרכס בפועל ברכיסה בודדת, התגבש לכדי טריק סתום. האשליה לא הייתה מושלמת, והתוצאה נראתה כז'קט גברי מן המניין, שהתווספו לו שתי שורות כפתורים תלויות באוויר. כך גם במקרה של חצאית מקסי ארוכה עשויה פוליאסטר צהבהב. משחק התיפורים שעליה נועד כדי ליצור בה עומק, אבל גם הסגיר תפירה מרושלת שהותירה בבד חריצים.
בזכות שמלות הבנויות באנדרלמוסיה של פיסות בדים מנוגדי-גוון, ומצד שני מערכות מחושבות וגיאומטריות כמו מכנסיים המורכבים מבלוקי-בד באפור וכחול כהה, קום איל פו תולה את עצמה העונה בשתי מסורות. באפיל היצירתי שמסמל בית האופנה האטלקי מארני, שרובו ככולו פונה לטיפוסים האמנותיים האקסצנטריים; ובתחכום המודע לעצמו המאפיין את בית 'סלין' הצרפתי, שפונה לנשות קריירה עם קיק. מינימליזם מול מקסימליזם, שהוכפפו ביחד. עם הכניסה לשנה ה-26, ולמרות שהתוצר הנוכחי אינו מהמרשימים בהיסטוריה של המותג, זהו תמהיל שמצליח ללטש מושגים של התלבשות מודרנית.
מחירים: מכנסיים: 790-1,290 שקלים; ז'קטים: 1,100 - 3,200 שקלים; חולצות: 790-990 שקלים; שמלות: 1,100 - 2,200 שקלים
