"ביום הראשון ללימודים בשנקר הבנתי שעשו לי טובה שלא התקבלתי לאופנה ושנפתח לי צוהר לעולם חדש ומרתק הרבה יותר", מעידה מעצבת הטקסטיל תמר ברניצקי בתעוזה שאפילו מטלטלת מעט את הטאבו המקודש של מחלקת האופנה המבוקשת בישראל. "היופי בטקסטיל הוא, שזה יכול להיות כל דבר. זה חומר גלם מרתק, החל מאופנה ועד אהילים וריפוד. זה תחום שמאוד מפותח בחו"ל, בארץ פחות. סטודיו של מעצב טקסטיל מספק שירותים למעצבי פנים ולמעצבי אופנה שרוצים ליצור חומרי גלם יחודיים".
למרות כי לאורך כל 28 שנות קיומה ידעה כי היא רוצה לעסוק בעיצוב, ברניצקי נחשפה לעיצוב הטקסטיל בלי כוונות מקדימות. "רציתי ללמוד עיצוב אופנה, זה היה חלום ילדות, ולא התקבלתי. במשך שנים רקדתי, ציירתי, פסילתי וצילמתי, ופתאום מצאתי תחום שמאגד את כל האהבות שלי. איכשהו הגעתי לעיצוב טקסטיל, הגעתי לתחום ממש בטעות".
במסגרת ארבע שנות הלימודים התנסתה ברניצקי במעבר מציור וצילום לאינטרפרטציה שלהם על טקסטיל. במהלך אותה תקופה עשתה גם סטאז' בשטוקהולם אצל מעצבת האופנה השוודית דיאנה אורבינג, מה שעורר אצלה תיאבון לשוק הסקנדינבי. אמנם הרעב עוד לא בא על סיפוקו במישור הזה, אבל הוא עודד את ברניצקי להתניע וליצור שיתופי פעולה מקומיים, שהאחרון בהם הוא שיתוף הפעולה עם המותג המקומי קום איל פו. ברניצקי עיצבה בטכניקת דפוס דיגיטלית הדפס אבסטרקטי המזכיר כתמי מים צבעוניים-שקפקפים, אשר שולב בשלושה דגמים בקולקציה.
אותו הדפס הוא המשך ישיר של הציורים מהם יצאה ברניצקי אל קולקציית הצעיפים שלה האישית שלה, הנושאת את השם "מסע כתמים". הצעיף הוא מוצר הדגל של המעצבת. "הבד של הצעיף הוא כמו קנבס לציור בשבילי, כל פרינט הוא יחיד במינו. אני לא מייצרת יותר מ-5 עותקים לציור, ולכל עותק יש וריאציה אחרת. כל הציורים נעשים ביד, עט על נייר, ללא פוטושופ. אחרי זה הציורים עוברים תהליך של סריקות ממוחשבות או הכנת גלופות לדפוס משי".
את הצעיפים ואת ההדפסים מייצרת ברניצקי בבית המלאכה שלה בשכונת גן החשמל בתל אביב. ביתר הזמן היא לומדת לתואר שני בעיצוב תעשייתי באקדמיה לעיצוב 'בצלאל'. בנוסף, היא מעבירה גם קורס בפיתוחי עור בבית הספר לעיצוב תיקים ונעליים 'הגילדה'.
על אף שבעתיד היא הייתה שמחה לעצב גם לגברים, כרגע המעצבת לא מתכננת לפתח מוצרי אופנה נוספים. עם זאת, הייתה שמחה לעצב עבור בית האופנה מאוזנר, המעצבת לולו ליאם, המעצב ויקטור בלאיש, המעצבת דורין פרנקפורט ואף ששה לשתף פעולה עם רשתות מסחריות.
עד כמה עבודה עם מעצב טקסטיל מייקרת את התהליך הייצור?
"זה מייקר. לא כל מעצב יכול להרשות לעצמו את זה, אבל הפרינט לא חייב להתפרש על כל הבד, זה יכול להיות בנגיעות ובשילובים. אם יש המון דגש על ההדפס אז הגזרה תהיה פשוטה יותר, מה שמוזיל עלויות של גזירה ותדמיתנות".
ועדיין אנחנו לא עדים להרבה שיתופי פעולה בין מעצבי אופנה למעצבי טקסטיל.
"יש היום התעוררות גדולה בשוק, מעצבים מחפשים את הקול האישי שלהם. אני עובדת עם המעצבים משלב התכנון ועד הייצור. למשל קרן מועלם, זוהרה ואלף אלף ומעצבים שעיצבתי עבורם אך בסוף הם בחרו לא לייצר בגלל התנאים הקשים בשוק. זו אופציה שלא הרבה מעצבים מודעים אליה וחבל. אנחנו האנדרדוג של עולם העיצוב, והרבה פעמים בכלל לא יודעים שאנחנו קיימים".
אבל דווקא הרבה מעצבי אופנה בארץ יוצאים מאותו מוסד שממנו אתם יוצאים, איך יכול להיות שהם לא ערים לכך?
"אין חיבור בכלל באקדמיה בין המחלקות, אין שום קשר לתעשייה בחוץ ואין שיתופי פעולה בתוך המערכת עצמה. למרות זאת, כן יש בתי אופנה בארץ שמחזיקים מעצבי טקסטיל, כמו קסטרו למשל. ההילה סביב עיצוב טקסטיל גדלה בשנים אחרונות, גם מבחינת ההיצע והביקוש בשוק. אני חושבת שזו מחלקה פורחת, יש דגש גדול על אמנות, דיזיין ארט. אני חושבת שלשם העולם הולך היום".
אז בוגרי מחלקת הטקסטיל כבר לא צריכים לברוח לחו"ל?
"כשאני למדתי עיצוב טקסטיל וגם כשדיברתי עם בוגרים, כל הזמן אמרו לנו שאין מה לעשות עם זה, אבל זה לא הזיז לי בכלל. תעשיית הטקסטיל בארץ נגמרה בשנות ה-70-80 והדעה הרווחת היא שאין מה לעשות עם זה, אבל רוב הבוגרים כן משתלבים במערכות עיצוב כאלה או אחרות, לכן זו כן תפישה מוטעית. רכשתי מקצוע מדהים ולא הייתי מוותרת עליו בגלל שאומרים ש'אי אפשר'."
טווח מחירים: 270-370 שקלים. את הצעיפים ניתן להשיג ברשת מאיו; קום איל פו סניף רעננה; טולמנס בחנות מוזיאון העיצוב בחולון; חנות מוזיאון ישראל ירושלים; וויז ורסה בשוק הפשפשים; בסטודיו המעצבת בתיאום מראש: 054-4530510.