אם לסמוך על דולצ'ה וגבאנה, אז אפשר לחזור הביתה גם בפעם המאה ועדיין לשמור על ראש מורם. צמד המעצבים המפורסם בעולם העלה בשבוע האופנה במילאנו לקיץ 2013 קולקציה שהיא כולה הומאז', נוסף, לסיציליה; עיר הולדתו של דומניקו דולצ'ה.
הפעם הקיטש היה ללא ספק מודע לעצמו. מבין איקונות אפריקאיות שרמזו על הקירבה הגיאוגרפית בין האי האיטלקי ליבשת, טקסטורות פסים עזות ומשובבות נפש וביטויים לאופי הכפרי והים-תיכוני של סיציליה, הצטיירה מסורת מדומיינת של עושר וצבע. אלא, שהחומרים המצועצעים כל כך היוו פתח ליצירתיות אין סופית שקי תבואה אפרפרים עוצבו לכדי שמלות יום, נצרים וסלים קלועים הפכו לקרינולינות בשמלות ערב ומיני אורנמנטים מצאו את תפקידם החדש כעגילים כבדים המתעופפים לכל עבר בזכות הליכה איטלקית גאה.
בכל הקשור לצללית, דולצ'ה וגבאנה הציעו פשרה בין הרך לנוקשה ונותרו נאמנים לקו מתארה של גברת מעכסת ועסיסית. הטורסו לרוב זכה למסגרת מוגדרת בדמות שרוולי קופסה יציבים, ואילו הרגלים נתחבו בשמלות קלות יותר או בחצאיות המתכתבות עם העיצוב החוזר של העונה מעין צורה רפויה יותר ומחייבת פחות של גזרת עיפרון (וזו, אגב, נצפתה גם בבוטגה ונטה, פראדה ומקס מארה).
