מעצבת האופנה מורין וולף, שסגרה השנה את חנותה בתל אביב, החליטה בכל זאת להציג בשבוע האופנה תל אביב לקיץ 2013. השאלה היחידה שנותרה פתוחה באוויר היא מדוע? לא משום שספק היכן יהיה ניתן להשיג את שמלות הערב בעיצובה, אלא מכיוון שהמעצבת אינה מוסיפה בהצעה הנוכחית, המלאה בשמלות גרנדיוזיות, ולו מילימטר בודד לאוצר המילים של קטגוריית בגדי הערב.
מבין בדי משי ושיפון בצבעי פודרה, ניוד, שנהב וורוד חיוור היה אפשר להבחין עד כמה השימוש במונח 'הוט קוטור', שהמעצבת הצמידה לשמה, נעשה אירוני ורחוק ממשמעותו האמיתית. מילא שהטעם היה לא מקורי שמלות ארוכות המלוות בחגורות קלועות, נגיעות של צלליות רומנטיות וסגורות יחסית ומיני קישוטי בד מפוסלים כסרטים על הטורסו הרי שהביצוע היה כושל. כך למשל, שמלה לבנה וארוכה, שחלקה העליון סגר כשאל על כתפי הדוגמנית, חשפה עם גב תפור ברישול צורם, שמהשורה הראשונה נראה כאילו ושודך בסיכות וכלאחר יד. בכלל, סינדרום חלקן האחורי המרושל של השמלות, היה אחד המוטיבים החוזרים בקולקציה. נספרו מקרים רבים כל כך של רוכסנים שאינם מוקפדים, תפרים עקומים ועדויות חקוקות לעבודת ההצרה הגסה שנעשתה בעת ההתאמות לתצוגה. ניכר שוולף, שקיוותה להציג יכולות מסובכות כקיפולי אוריגמי על שמלות ארוכות, או שילוב על חומרים בוהקים על רקעים צנועים, לא הכירה במגבלות הטכניות. ומודעות שכזו הייתה פותרת רגעים רבים על המסלול.
