ללא הקונטקסט המפומפם של "גינדי תל אביב פאשן וויק", אורח מזדמן לתצוגה המשותפת לשנקר ובית התפוצות, היה עלול לסבור הערב כי נקלע בטעות לטקס זיכרון ממלכתי. באופן אבסורדי למדי, האירוע התקיים כאילו היה נדבך של תערוכה במוזיאון 'יד ושם' במטרה לעורר מודעות בקרב התקשורת הזרה.
לאחר אינטרו של הזמר יניב ד'אור, הוצגו 14 שמלות כלה של סטודנטים לעיצוב אופנה משנקר, שנדרשו לשאוב השראה ממקורות יהודיים ובתי כנסת. ברקע התנוססה שקופית המתעדת פנים של בית כנסת (בעיצוב הלקוח ממיטב טקסי הזיכרון הבית ספריים). ואם לא די בכך, הפסקול שליווה את התצוגה התבסס על תמהיל של מיטב הלהיטים של 'רשימת שינדלר' וקריינות טקסית ודרמתית של סיפור החיים האישי העומד מאחורי כל אחד מהעיצובים.
מעבר לצורת ההגשה הקלישאתית, קוממה החלוקה הקלישאתית עוד יותר בין שמלות כלה 'אשכנזיות', שלוו במוזיקת כלייזמרים רומסת לבבות, לעומת אווירת ההילולה השמחה שליוותה את שמלות הכלה ה'ספרדיות'.
הפן המעודד בכל ההקדמה המדכאת הזו, היא שאפילו הסט הקודר שנוצר לא יכול היה לטשטש את העובדה כי צומח כאן דור חדש של מעצבים מרשימים.
יש לציין, כי לא נצפה ולו דגם אחד שאינו עשוי בקפידה או שסובל מטעם לוואי מר של חוסר טעם אסתטי. עם זאת, ללא ספק נרשמו אינטרפרטציות מקוריות יותר ומקוריות פחות של שמלת הכלה המסורתית.
בין המציגים הבולטים, זהרו העיצובים של מור כפיר, שהציגה בהשראת המיתוס הדתי של 'הדיבוק' שמלה גותית מרהיבה, אשר חלקה העליון עשוי עבודת יד דקדקנית של שזירה ורקמה; אייל רון מיסטל, שעיצב שמלת כלה אוונגרדית בעלת צללית קונסטרוקטיבית המגובה בטול שעוטף את חלל הראש כמו פקעת; שמלת הכלה של נעה רביב אשר לוותה בצללית נקייה מעוטרת בעבודות יד ופיתוחים אינטילגנטיים; שמלת כלה עשירה בפיתוחים מוזהבים, שנוצרה על ידי לוי שנהב במחווה לשלוש הדתות, והרגישה כמו יצור כלאיים בין כוהנת מזרח-תיכונית לאלה מיתית; השמלה הנקייה והמאופקת של חן מירון אשר נתנה למינימליזם לדבר בדמות מפתחים אלכסוניים עדינים של עור חשוף בחזה ובגב; ושמלת הכלה בעיצובה של הילה טביב בהשראת שמלת כלה תימנית מסורתית, שהציגה דווקא פרשנות מודרנית יותר בדמות מכנסי שרוואל מכוסים בשמלת שיפון שקופה, המזכירה גלביה מודרנית עם גדילים מבריקים.
בשידור חי: כל התצוגות משבוע האופנה גינדי תל אביב
דורית בר אור משחקת אותה מעצבת
שבוע האופנה גינדי: כל הכתבות
