"עולם מקביל של יופי, שכולו שחור", מלמלה בהשתאות אמש (שלישי) אחת מעורכות האופנה הבכירות ברגע שיצאו הדוגמניות לפינאלה בתצוגה של אלון ליבנה. והאמת היא, שזו הייתה קולקציה כה שאפתנית, שבוצעה באופן כה יוצא מהכלל, שהיה בה את אותו כוח המזמן משחקי השוואה, ושמשנה את אמות המידה וההתייחסות.
ליבנה הסתכן בקונספט שהיה יכול להתגלות ככישלון גמור וכשיעמום מוחלט עשרות מערכות לבוש שחורות בלבד, המשובצות באלמנטים מנצנצים. בדיוק, אגב, כמו התפאורה; זו כללה וידאו ארט של עמוד אור סטטתי, אולם חשוך ומרופד בענן עשן ומסלול שכוסה באבקה שריצדה באור הדל. ועם זאת, הוא הוכיח שלשחור יש אלף גוונים, ואין סוף אפשרויות בלתי נגמרות של ביטוי.
כמו רבים אחרים בשבוע האופנה הזה, גם ליבנה התדיין עם השקוף, האטום, המחויט ומה שביניהם. אלא, שכל מה שצעד על המסלול היה הפשטה משמעותית של כל המוטיבים איתם הוא נאבק מתחילת הקריירה החיתוכים הגיאומטריים, הטלאים המסונכרנים, 'כתמי הרורשאך', הצללית שמתכתבת מרחוק עם המותניים המודגשים של שנות ה-40. ואם עד היום התקשה לתזמר אותם באופן הדוק אל תוך העשייה, ופעמים רבות נראו כמאולצים, כניסיון להוכיח מורכבות טכנית שאינה משרתת את העיצוב הכולל, הרי שהקולקציה הנוכחית מהווה נקודת מפנה; זכות לחזות ברגע בו מעצב הבשיל.
בכל הקשור לשחור עצמו, הוצג כל מרקם אפשרי שלו, מבדים כמעט בלתי נראים, דרך פיסות פלסטיות מפוסלות כנחשים, שהזניקו את הנעשה לעתיד כפי שהוא משתקף מבעד לסרטי מדע בדיוני ישנים. בתחילה, אוברולים שקופים לגמרי, גזורים בשלמות, נחצו בקו המותניים באמצעות חגורת מותניים בוהקת ורחבה מעור, או נלבשו תחת ז'קטים מחויטים, שנתפרו ממה שניכר כמשי. גם במראה הזה היו כמה פיתוחים יוצאים מן הכלל, שהוכיחו חייטות רהוטה, בין היתר בלייזר שדשיו הועצמו כל כך, עד שניכרו כשאל אדיר שהקיף את צוואר הדוגמנית, משווה לה צללית עתירת עוצמה.
אבל כאמור, ליבנה לא נותר שם, אלא ערבב בכישרון בין הזר והמוכר. כפרפרים וגלמים ופרפרים, כפי שהעיד העיצוב הזוכה שהעמיד בגמר 'פרויקט מסלול', תמיד ריחפו ברקע העשייה שלו הדוגמניות פשטו ולבשו צורות אוונגרדיות; כאן עם בלייזר שחזיתו תפורה מקטעים של שחור מט, שחור מבריק ושחור מעוטר, שם עם בגד גוף אלסטי, שרבידת בד ארוכה נשתלה מצד אחד שלו, ככנף עצומה בגודלה. למרות המשחקיות הענפה, הדגש נותר על הגוף; והוא תמיד נכח והציץ מבעד למשחקי קשירה ומשחקי כיסוי וגילוי, שנועדו לעורר אסוציאציות ארוטיות ברורות.
ועדיין, לקפיצה המסיבית מעלה היה גם מחיר. חולצה שקופה שעל חזיתה נרקם צלב העשוי קריסטלים שחורים, שהזכיר את אחד הדגמים בקולקציית החורף של ורסצ'ה, או אקט סגנוני ששידך בין בגד גוף קצרצר לעליונית דקיקה שהתבדרה מעליו ברוח, באותו האופן שעשה זאת אלבר אלבז מלנווין, הוכיחו כי ליבנה נאלץ להביט באחרים כדי למצוא את הדרך. אינטרטקסוטאליות היא דבר קריטי באופנה, ולמעשה אי אפשר לפעול בלעדיה. אבל אולי היה פשוט אפשר להשמיט את המראות האלה מהתצוגה; אחרי הכל, השראה צריכה להישאר כזו.
שבוע האופנה גינדי תל אביב: כל הקולקציות
יש קשר בין גינדי לאופנה?
