דעת הקהל בצרפת שסועה באשר לשאלת הנישואים החד מיניים, שזוכה, כך נדמה, לקריאות תמיכה ודחייה שוות בעוצמתן. מחאות ברחובות פריז, הכוללים שלטי בעד ונגד ושאר אמצעים רטוריים, שניכרים בכל פינה, מוכיחים עד כמה העניין סוחף רגשית ופוליטית את ההמון.
המהלך שביצע קרל לאגרפלד בתצוגת ההוט קוטור של שאנל לקיץ 2013, כאשר סגר אותה כמקובל עם שמלת כלה, כשהפעם היו שם שתי כלות במקום אחת, היה ניצול מבריק של הסערה. מילא שהיא זכתה לתשומת לב גדולה אפילו יותר מתשומת הלב המופנית כלפי שאנל בימים כתיקונם (כולל דיווח משונה של סוכנות הידיעות AP על 'קוטור לסבי'), היא הייתה טיעון פוליטי מוחץ לכל הפחות, נישואים גאים משיגים יופי כפול.
אולם למעט התרגיל היח"צני, שבוע האופנה שינעל מחר (חמישי), מסתמן כמשלים את המהלך שהחל לאחר שנפרדו בשנים האחרונות ג'ון גליאנו מבית האופנה דיור וכריסטיאן לקרואה מעולם האופנה בכלל. במקום שתשמש זירה לאקספרימנטים נועזים של סגנון ויצירה, של דרמה משולחת רסן, או במה להשקת טכניקות בומבסטיות וטעם מתקדם, התפירה העילית מתכווננת מחדש כדי להתאים קהל למוד אופנה מהירה, שגם אם אינו רוכש את מוצריה הזולים, מכיר את רעיונותיה היטב מבעד מגזינים המשלבים ללא הרף בין גבוה לנמוך. ובאופנה שנתפרת לפי מידה, לקוחות שרוצים את האופנה שלהם מתחלפת, פרקטית ולבישה במידה, גם אם יקרה עד אימה, הם שקובעים את סדר היום, בסופו של דבר.
מכאן, גם אם מסתמנת התרפקות נוסטלגית בקולקציות שנחשפו עד כה לקיץ 2013, אפשר לזהות גישה המעדיפה להתנתק מפנטזיות ילדותיות וגדולות מהחיים, כובשות ככל שיהיו. בזרם שמייצג רף סימונס בדיור (ובמידה מסויימת גם המעצב הפריזאי אלכסיס מאביי), ניכרת שיבה לשורשים של ההוט קוטור הפריזאי במאה ה-20, הן רעיונית והן ערכית, שסיפק מערכות לבוש רשמיות אך יעילות בהזמנה אישית (הרבה לפני שהדבר היה אפשרי למציאה ברשת חנויות מצויה של מעצב כזה או אחר). מצד אחד שמלות עם חצאיות נדיבות ברוח ה'ניו לוק', שיכולות לשמש כלבוש ערב מעודכן, ומצד שני שלל פתרונות נוחים בדמות חליפות מכנסיים, שיכולות ללוות נשים, כמאמר האמירה המצמיתה, מבוקר ועד ערב.
