לעיתים הרגעים המרגשים ביותר מתרחשים דווקא בשוליים. המעצב הקרואטי-צרפתי דמיר דומה הלך בתצוגת האופנה שלו על שילובים בלתי אפשריים, והצליח. הניגודים התקיימו כבר בתפאורה עצמה. התצוגה התקיימה בחלל פריזאי מדהים מהמאה ה-19 - קירות מכוסים עץ ומאווררים בחלונות ארוכים ומוקשתים, שנדלירים משתלשלים מהתקרה ואצילים בגנים צרפתים מציצים מהתמונות הפזורות מסביב. אלא, שברקע לא נשמע ויואלדי, או כל מוזיקה קלאסית אחרת, אם כי צליל צורמני של מתח גבוה, שהתפתח עם הזמן לצלילי גיטרות חשמליות ותופים.
בדברי ההסבר שליוו את הקולקציה והונחו על המושבים, סיפר דומה שהאישה עבורה הוא מעצב מתקדמת קדימה, צועדת אל עבר העתידנות במרידה עדינה. הרוח הנוודית שלה, כובשת את סלוני המאה ה-19, בחללים בהם הזמן נראה כאילו עצר מלכת. את החזון הזה הוא תרגם בהצלחה לבגדים.
כעיקרון, דומה הציע גרסאות מרחיקות לכת לאימוניות ושאר בגדים נוחים. הוא עיצב ג'אמפרים מפרווה עם דיטליים מעור, ואם להשתמש במונחים ארכאים כדי לתאר את העתיד, כמו שביקש לעשות דומה, הוא הציג ספורט-אלגנט במובן המושלם של המילה. המראה נינוח אבל מוקפד, עם משחקים ויזואליים נוסח שילוב של עור דק ומחורר עם סריגים בדוגמת פפיטה מצמר, והרבה חגורות גומי במותניים ובצווארונים, שיצרו כיווצים ונפח.
ברושאס, לעומת זאת, הצליחו לקחת את הצללית המיושבת של אשת שנות ה-50, להעניק לה נפח ולהפוך אותה לסקסית מסוג אחר. באולם בעל עמודי שיש ומדרגות בעלות מעקה מקושט שירדו בסיבוב אל המסלול מקומת הגלריה, ירדו הדוגמניות. היה נדמה שהתמזל מזלו של הקהל והן הגיעו משמים.
הקולקציה התבססה על מעילים ושמלות מחויטות בגזרת אוברסייז מעודנת, ועל חצאיות פליסה שנלבשו מתחת לסוודרים מרווחים. הדוגמניות ירדו ועלו במדרגות כשהן הופכות את הפרופורציות הנדיבות לגדולות מהחיים. היה נראה כאילו הן מרחפות על המסלול. את התצוגה חתמה שמלה כלה לבנה בעלת שובל בסגנון גותי, שירד מאזור הכתפיים. מושלם. רומנטיקה מוגדלת.
נימפתית לא פחות הייתה הקולקציה של הבלגית אן דמולמיסטר. התפאורה הפשוטה הורכבה ממסלול מינימליסטי ושאינו מוגבה, כשאחורי הקלעים מוסתרים בווילונות כפולים לבנים מפשתן. האפקט היה מרשים - כשהגיחו הדוגמניות אל המסלול, הקדימה אותן צלליתן שנראתה מבעד לווילונות.
התצוגה נפתחה במראה רומנטי של שלושה מראות לבנים, כשבהמשך העלתה דמולמיסטר הרבה מהאלמנטים שחזרו על עצמם בשבוע האופנה הזה - בגדים בשחור ולבן, גזרות אוברסייז ומשחקי דגרדה. המוטיב האחרון נראה על שמלות פשתן ושיפון ארוכות ונשפכות, שהקנו לדוגמניות צללית של רוחות רפאים לבושות היטב.
את השקט המתוח שהשתרר באוהל הלבן בגני טוולירי, בו התקיימה התצוגה של איסי מיאקי, הפרה תרועה סקוטית עצומה שנשמעה כמו חמת חלילים אלקטרונית.
מי שהרים עיניו מעט למעלה, גילה שהמוזיקה בקעה מעמדת DJ, שסימפל מוזיקה סקוטית במה שנראה כמו מכשירי ערבול ענקיים מהדור הישן. המוזיקה המקפיצה קיבלה חיזוק מהדוגמניות, שלמראה ההפתעה עלו כולן מחייכות אל המסלול דבר נדיר בשבועות האופנה.
התצוגה נפתחה בבגדים שחורים לבנים, שבהדרגה החלו לקבל הבזקי צבע ודוגמאות של משבצות סקוטיות בגוונים של ירוק ואדום. הסתבר, שהמשבצות הסקוטיות נוצרו בהשראת מראה של שדות גידול הנראים בטיסה מהשמים (אגב, גם ההזמנות לתצוגה הודפסו בנוסח הצילומים האלה). בסוף התצוגה הסתדרו הדוגמניות בשתי שורות והתהלכו כאילו מדובר בריקוד עם מסורתי. לא היה אפשר לחתום את הטרנד המשובץ בצורה יותר משכנעת.
