שלא כהרגלה, את הצגת קולקציית האביב של קום איל פו, פתחה בעלת המותג סיביל גולדפיינר. גלדפיינר, שבדרך כלל נותנת למעצבות את זכות הדיבור מול הצופים, עשתה זאת משתי סיבות ניכרות לעין. הראשונה היא גם הפרקטית. לאחרונה נפרד קום איל פו משתי המעצבות שליוו אותו בשנים האחרונות, אירה גולדמן ואפרת זיו, שהיו אחראיות בין השאר גם לתצוגה המפעימה שהעלה המותג בקיץ האחרון לציון 25 שנות פעילות. זו הייתה הזדמנות להכריז על עזיבתן באופן פומבי ולקדם את הרכש החדש - צמד המעצבות קרין לייקוביץ ושרון דאובה.
הסיבה השנייה, הייתה גם העסיסית יותר. גולדפיינר ניצלה את ההזדמנות כדי לענות לעיתונאים, שלא פעם ולא פעמיים בחרו לנגח את אחת מאבני היסוד בזהות של קום איל פו - ההתעקשות לשלב באופן בוטה וברור אג'נדה חברתית ופמיניסטית בעשיית האופנה. יש שראו בשילוב של סיסמאות נוסח "קני מעט'" או קמפיינים שצולמו לרגלי גדר ההפרדה בשטחים מס שפתיים, אחרים זיהו ניצול ציני של רעיונות יפים מטעם חברה מסחרית. "אני יודעת שאנחנו חוטפים על זה ביקורת", ביקשה גולדפיינר להסביר את ההתעקשות לנפנף בדגלים. "אבל אופנה זו תרבות ותרבות זו חברה. [ליצור] מתוך המקום של אופנה לייצר שינוי".
במבט לאחור, לאחר חשיפת קולקציית האביב, שהייתה יצירה משותפת של צמד המעצבות העוזב וצמד המעצבות החדש, מילות הריכוך והפנייה להיגיון היו במקומן. זהו אוסף בגדים שנדרש ללהטוטים סגנוניים נוסח כובעי-מסכה בצילומי הקטלוג כדי לחולל עניין ממשי. מאותה הסיבה, הוא גם מסגיר עובדה פשוטה אלו עיצובים המתהדרים בכותרת נפיצה וקונספט דרמטי, אך בפועל מנצלים את תחזיות הטרנדים. זוהי הקולקציה הרפה והמסחרית ביותר של קום איל פו מזה מספר עונות.
כחלק מהכוונה של קום איל פו להקדיש את השנה לנושא של דתות, בדגש על דת האיסלאם והדת היהודית, הקולקציה לאביב 2013 עוסקת בראשונה. "בחרנו להתמקד בגלבייה", ציינה ליאורה זק, האחראית במותג על סגנון החנויות והקניינות. "נתנו לה ביטוי יותר נשי, יותר רך, כנקודת מוצא לעיצוב". ואכן, פריטים עליונים רבים, כמו גם שמלות, התכתבו עם מוטיבים שנלקחו מהפריט שפרץ מחצי האי ערב. שולי חצאיות מעוגלים, שבצדיהן שסעים קטנים, צווארונים זקופים, וגזרות ההולכות ומתרחקות מהגוף היוו את אחת הצלליות העיקריות. כמובן, ששאלות של מבט גברי ואופנה נשית, דת מול פמיניזם ושאר רעיונות שאינם זרים למכלול החשיבה של קום איל פו, נזרקו אל החלל הן בתהליך היצירה, והן בתהליך הצגת הפריטים.
אלא שגלבייה רכה היא לכל היותר שמלה קיצית, גם אם היא מוגשת תחת תמהיל קונטרסטי וטרנדי של שחור ולבן. נדמה שהמעצבות לא הבחינו שההתמקדות בצללית הכללית אינה מספקת ומסעירה כמו המונח הטעון "איסלאם". הפרשנויות שנשענו על חיבור בין העולם המסורתי למודרני (למשל חצאיות מסורתיות שנגזרו מבד המזכיר ג'ינס דקיק) היו בעיקר תפלות, והתמקדו בשוליים, כמו אמרות א-סימטריות של גלבייה נינוחה שנלבשה כבמעשה המזרח מעל למכנסיים רחבים, שילוב בין חולצה גברית לגלבייה (שיצרה, בסופו של דבר, שמלת-חולצה) או שרוולים מכווצים באחרת. אמנם הגזרות היו סגורות מבעבר, מתוך רצון להתכתב עם מטען הסתרת הגוף העומד מאחורי התלבושת המסורתית, ובכל זאת הן לא הגיעו לכדי מיצוי רעיוני מתקדם יותר מאשר הופעה שמרנית, הן מבחינה דתית והן מבחינה אופנתית.
לעומת זאת, בלטה עיסה רעיונית חסרת פשר ושימוש אגרסיבי מידי במגמה הגרפית השולטת בקיץ הנוכחי, מה שפגם ברעננות הפוטנציאלית. מלבד אותה צללית של גלבייה, נזרקו אל תוך הקלחת מוטיבים נוספים המשיקים לאיסלאם, מתוך כוונה להחצין גם צדדים אסתטיים נוספים, שיש בהם גם יופי ולא רק פוליטיקה. אלה, תרמו בעיקר למרקם ולפני הבגד. למשל, רעיון של פסיפס, ומנגד גם רצון להתכתב עם המשרבייה, אותם ספק חלונות-כוורת המשמשים לחציצה.
הפסיפס, בעל המרקם המזוהה והחיבורים המאפיינים אותו, התגלה כהחטאה. קום איל פו לא ניסחו תמונת עולם מאבני יסוד פשוטות. בסופו של התהליך נותרו בעיקר מרקמים משובצים חסרי ייחוד (שהזכירו בתחילה כאפייה לחלק מהנוכחים) - דוגמא סקוטית על ז'קט ירוק או מכנסי ברך בגוון דומה, או דוגמת גינגהאם (הדומה למפת שולחן איטלקית) בשמלה בכחול ולבן שנקשרת בקו המותניים.
המשרבייה הייתה הפרט הרעיוני היחיד שמוצו ממנו בגדים בעלי ממשמעות מסעירה. טקסטורת הכוורת נעשתה בסיפור של קום איל פו למשחק מעורר של חרכים ורשתות, המזמן הצצה והסתרה. מכנסיים בגוון ג'ייד-אפרפר, שנראו בתחילה פשוטים למדי, חשפו מקרוב תך מרובע שיצר מעין שורת חלונות מזעריים ומסקרנים באיזור הכיסים; נועזת יותר הייתה גלבייה העשויה כולה רשת, שהודות למשחקי הכפלת חומר נוצרו בה איזורים שקופים-אטומים, והיא הייתה אחת הפריטים הבודדים ששילבו באחת שושנת רוחות אמיתית, הקושרת בין עבר להווה, בין מזרח למערב, בין איסלאם לנערות התרות את רחובות ניו יורק.
טווח מחירים: 320 2,490 שקלים
קום איל פו. האנגר 26, נמל תל אביב; קניון רמת אביב; ויצמן 1, רחובות; אחוזה 170, רעננה; אוסישקין 44, רמת השרון.
