חודשים ספורים לאחר שנכנס לתפקיד המנהל האמנותי של דיור, ציין הבלגי רף סימונס כי השאיפה שלו היא לכונן זהות סגנונית מגובשת לבית האופנה. כפי שאפשר לזהות מרחוק את האישה של שאנל, כך הוא שואף לעשות עם האישה של דיור. לכן, מעבר לטעם המודרני והמינימליסטי, ומעבר לקריצות הפוטוריסטיות והבדים המבריקים האהובים עליו, אפשר לראות בקולקציות שהנפיק בשנה החולפת בעיקר גיבוש של צללית איקונית, המתכתבת עם צללית הניו לוק שיצר כריסטיאן דיור בעצמו, בשנות ה-50 של המאה הקודמת מותניים צרים, אגן מועצם ובגדים משורטטים היטב ומחוייטים בנוקשות מסוימת.
קולקציית הריזורט שהציג ביום שבת האחרון במונקו, לעונת 2014, הייתה המשך נאמן לאותו הרעיון. שמלות שנרכסות ברוכסן חזיתי, נדמו מרחוק כשעון חול מפוסל, ורצף של חליפות צבעוניות שפתח את האירוע, התאפיין גם הוא באותן הפרופורציות. אלא, שבניגוד לאופי המסחרי שקולקציות ריזורט ידועות בו (הרי מה אפשר לצפות מבגדים שנועדו לחופש?), סימונס לא ניצל את עונת המעבר הזו (בין החורף לאביב) כדי לנוח או כדי לשגר להיטים סתומים.
"הפוקוס שלי בקולקציה היה על תחרה ואנרגיה", ציין בהודעה לתקשורת. "זה היה אתגר. מעולם לא עבדתי עם תחרה לפני כן. הרעיון היה לשנות את האופי של החומר שלא יהיה רומנטי, היסטורי או זקן, אלא קליל, צבעוני ומודרני עם אנרגיה".
ואכן, לא היה דבר נוסטלגי ביצירה של סימונס, ששילבה בין צבעוניות בוהקת של כתום, כחול וגוונים עזים נוספים, לשפה גראפית מושכלת. מצד אחד, פתיינות נוסח מעיל מפרוות אסטרחן בוורוד פוקסיה הסתיר בקושי תחתית תחרה מעודנת. מצד שני, אותה תנופה אנרגטית, כמעט ספורטיבית, שנוצרה הודות יצירת בלוקי צבע ובלוקי טקסטורה. מכנסיים שחורים ורחבים, שחגורתם כתומה, שנלבשו עם מעין גופיית-בטן שמעליה קרדיגן תחרה, היו רגע כמעט אתלטי במפגן האולטרה-אלגנטי.
הדרך בה אוזנה המאדאם עם המדמואזל הייתה אולי כותרת העל שריחפה מעל היצירה הזו, שמבהירה שוב כי אי אפשר לזלזל עוד בחשיבותן של עונות מגשרות. זוהי הקולקציה השישית של המעצב עבור בית האופנה, וניכר שהרעיונות שלו מקבלים צורה ממשית; יש בהם חשיבה מדויקת ונאמנות כפולה להיסטוריה ולצו הזמן.
עוד קרוז 2014:
לשחק קריקט בסינגפור - הקולקציה של שאנל