מזג האוויר היה לפחות אחד הדברים שקהל העיתונאים, הקניינים ושאר טיפוסים מקושטים יתר על המידה לא ציפה לו בשבוע אופנת הגברים לקיץ 2014, שמתקיים בימים אלה בפריז. במקום גלי החום הבלתי נסבלים המקדמים בדרך כלל את הבאים לשלל חללי התצוגה (שלעולם כמובן אינם ממוזגים) בעונה זו, קיבל ההמון עננים אפרפרים ומשבי רוח קרירים, שהיו יכולים להתחרות בקלות עם חורף תל אביבי ממוצע.
אבל למרבה המזל ולעומת שבוע האופנה במילאנו, שנחתם בשבוע שעבר וזכה לביקורת על שמרנות יתר מצד קניינים רבים טיפות גשם לא היו ההפתעה היחידה בכיסיה של עיר האורות. לצד שורה של מגמות שאפשר כבר עכשיו למנות בקלות, וכוללות הדפסים פרחוניים, דוגמאות קמפולאז' וקונטרסטים גראפיים של שחור מול לבן, היו בשורות משמעותיות מצד מספר מעצבי מפתח.
לירוי שופן מדווח מפריז: מה היה מעורר תאווה בתצוגה של לואי ויטון?
הגיג הניאו-שבטי של ריקרדו טישי
"לא כל דבר יהיה כמו שאתה רוצה" הדהד קטע המוזיקה שניות לפני שעלה אל המסלול הדוגמן הראשון בתצוגה של ז'יבנשי, שהתקיימה בקומפלקס 'לה דוקס' שעל גדות נהר הסיין. אחרי עונות בהן מחזר ריקרדו טישי, המעצב הראשי של בית האופנה הצרפתי, כל אפשרות הגלומה בשילוב בין שחור ואדום והדפסי הדגל האמריקאי, בקולקציה לקיץ הבא הוא יצא מאיזור הנוחות.
האיפור הכבד על פני הדוגמנים, מעין שרטוט ורטיקלי הנמתח כנשר מלחי אל לחי, כמו גם סנדלים שנתפרו מעורות בגימור נחש או חתול-ים, רמז על טון שבטי. ואכן, הקולקציה גישרה בין אפריקה לאמריקה, אולם בצורה המקורית ביותר שניתן להעלות על הדעת. באמצעות הדפסים דיגיטליים ליקט טישי שלל מוטיבים גראפיים, מופשטים או פרקטיקולריים מפסים בכחול, אדום או לבן ועד צילומים של סלילי הקלטה אנלוגיים של שנות ה-70 או קרביים של מחשב ישן. התוצאה הייתה כאוס מאורגן להפליא של צבעים ודוגמאות, ונראתה כהכנה לקראת מלחמה. אפשר רק לתאר, שכפי ששבטים מסורתיים מתקשטים בחומרים הקרובים אליהם, כך גם טישי ליקט מחומרי המציאות הקרובים אליו ויצר מבע שהוא לא רק פרובוקטיבי, אלא גם כולל סוף כל סוף איזושהי אותנטיות.
למצוא את מהות הנעורים
למרות הבדלים תהומיים ביניהם, לקולקציה של המעצב הבלגי כריס ואן אש (המנהל אגב גם את קו הגברים של כריסטיאן דיור) היה אפקט דומה. זוהי העונה ה-18 של ואן אש לקו הנושא את שמו, וניכר שזו הייתה הפעם הראשונה שהוא הצליח לבטא במדויק את הדחף האסתטי שלו. מדוע דווקא עכשיו? אולי פתיחה של חנות ראשונה אי פעם, שהתקיימה השבוע בפריז, עזרה לו למקד את הכוונות.
ואן אש מאוהב בבגדי קז'ואל ספורטיביים, ותמיד מנסה להפוך את החליפות הקלאסיות על ראשן, לנטרל מהן את המחויבות המשרדית ולהזריק אליהן קצת רוח ספורטיבית. לעיתים על ידי תוספת של סוויטשירטים אמריקאים; לעיתים על ידי חקירה של חולצת הטי הלבנה. הבעיה הייתה שעד כה הפשטות הייתה לרוב פשוטה מידי.
אולם לקיץ הבא המפגש בין האלגנטי לספורטיבי (הקולקציה נקראה קוניאק ספורט; קוניאק כקריצה למשקה אלכוהולי גברי וקלאסי וגם לצבע של עורות בתעשיית האופנה) הביא את האנרגיה הדרושה. וזו הייתה אנרגיה של ממש, החל מבחירת צבעים מגוונת, שכללה אדום-דובדבן, כתום עז או ירוק כהה ועד לאופן בו שתל פרטים המזוהים עם יוקרה גברית בדרכים לא צפויות. כך למשל, סריג צבעוני נסרג בדוגמת עור קרוקודיל, כקריצה לאחד מהחומרים הנחשקים בעולם, ועליונית פרקה נתפרה מכותנה שוויצרית, שבדרך כלל מזוהה עם חולצות מכופתרות קלאסיות.
המראה ההיברידי והאנרגטי של ואן אש, שכלל עליוניות קפוצ'ון לבנות תפוחות מעל למכנסיים מחוייטים ירוקים או מעילי טרנץ' חסרי רכיסה (שמיועדים להילבש במשיכה דרך הראש), נגע במהות הנעורים; זו לא שאלה של גיל, אלא היכולת להבחין בפרטים שקיימים מסביב, ולפרש אותם בצורה חדשה.
