כוחם של מכנסונים: לנווין, דיור הום ופול סמית לקיץ 2014

השיחות בקרב היושבים בשורות הראשונות של תצוגות שבוע האופנה לגברים לקיץ 2014 בפריז, שננעל אמש (ראשון) עם התצוגה של סן לורן פריז, התחלקו בין רכילות מקצועית (למשל ההצלחה של המגזין החדש System), רכילות גרידא וגם ניסיון לאמוד את ההצלחות והכישלונות של מה שנחשב באופן מסורתי כאחד מאירועי האופנה המרכזיים של העונה; איזו קולקציה תכנס להיכל התהילה ואיזו דווקא תוכתר כמזוויעה, ועד כמה תהיה שונה אהדת העיתונאים מבחירות הקניינים, שהרי הראשונים מחפשים תמיד את החדשני, והאחרונים דווקא את מה שעתיד להוכיח את עצמו בקופות.

לירוי שופן מדווח מפריז: התיקים המגרים של לואי ויטון לקיץ הבא
מה הייתה ההבטחה הגדולה בקולקציה של ולנטינו?

המעצבים – מודעים לחלוטין לדיונים הערים - בחרו לדבוק בכמה מגמות מפתח, בתקווה שהקהל יצביע ברגליו ויאמץ אותם גם כן. מלבד העובדה שהדפסי הקמפולאז', שעתידים לשלוט בקולקציות לסתיו הקרוב, יעשו באביב שלאחריו להדפסים פרחוניים צפופים (ובעיקר במכנסיים; מהקולקציה של ולנטינו, דרך זו של הבלגית אן דמולמיסטר ועד לזו של דריס ואן נוטן), הרי שניתן לשים לב גם לנוכחותם הגוברת של בלוקי טקסטורה - מעין פסיפס המשלב בדים וחומרים בגימורים וצבעים שונים היוצרים שפה גראפית בולטת במיוחד, שמזכירה בחיוניותה עבודות מודרניסטיות משנות ה-60.

בעוד שריקרדו טישי יצר בז'יבנשי פסיפס המשלב בין הדפסים דיגיטליים לדוגמת פסים עזה, הרי שבמציאות של דיור הום כל הרעיונות עוברים דרך פילטר חמור במיוחד (כשאפשר להתווכח עד כמה הוא מזקק את הרעיונות ועד כמה דווקא מסרס אותם). כהרגלו בעונות האחרונות, כריס ואן אש, המעצב הראשי של הקו, נוהג לבחור פלטת צבעים מצומצמת ולהציג מראות שלמים באותו הגוון. על רקע של מבוך מראות, נבחרו סגול עמוק, שחור ותתי גוון של כחול-אפור, כאשר כל קונספט עיצובי שהוצג על המסלול - באופן שהתקשר להשתקפות וההכפלה שמראות מזמנות - הוצג בכל אחד מהגוונים. מה שעל הנייר היה יכול להיות חיוני ועתיר משמעת כמו מדים, הפך במציאות לרפטטיביות מעייפת; וכמו בצבא – לא היה זה מפגן של כוח ועוצמה, אלא טשטוש מתסכל של הפרטים הקטנים.

ולא שהיו חסרים רעיונות מוצקים; כחלק מהמאמצים הבלתי נלאים (והראויים לציון, יש לומר) של ואן אש להציב במרכז תשומת הלב את החליפה הגברית המחויטת ולהתנגד לקוויה הקלאסיים בעת ובעונה אחת, הוא כעת ניסה לפתור הן את גזרתה והן את פני השטח שלה. בחלק הראשון של המשוואה, היו לא מעט חליפות אלטרנטיביות; למשל כאלו שהורכבו מבלייזרים נטולי שרוולים ומכנסיים קצרים (בכלל, שילוב של מכנסיים קצרים וז'קטים מחוייטים מסתמן – גם בקרב הקהל עצמו – כהבטחה של ממש לעונות הקרובות) או אחרות, מבלייזרים רפויים יותר ומרובעים יחסית, המטשטשים את הטורסו הגברי המובהק.

מנגד, ומפתה הרבה יותר, היה הניסיון לשנות את פני שטח הבגדים עצמם. צורות הנדסיות מרובעות ומלבניות כחלונות, שנגזרו מחומרים בטקסטורות שונות, הוצבו בנימה אסטרטגית על חזית חלקים עליונים שונים, לרבות מיזעים עשויים ניאופרין (בד חליפת צלילה) רך למגע. מבריק לצד מט, בהיר לצד כהה, תוזמרו למעין פאזל מופשט. אותו רעיון – של שילוב טקסטורות שונות זו לצד זו – יושם גם באופן מרומז יותר, כמו במעיל טרנץ' מרשים, שרק חלק מחלקיו נתפרו מסאטן מבריק. הבעיה היחידה הייתה שבסופו של דבר הטעם שנותר היה טעם של התנצלות – מעין שינוי קוסמטי על חשבונה של אמירה משמעותית יותר. החיילים של דיור נותרו אותם החיילים.

רעיון דומה של פסיפס המורכב מקטעים גראפיים או טקסטורות (נניח ניאופרין ספוגי לצד בדי רשת), אולם בביצוע שונה לגמרי, סיפק הבריטי פול סמית. סמית העיד על עצמו בעבר שהוא אינו קונספטואלי כמעצבים אחרים, וגם בקולקציה לקיץ הבא הוא נצמד למנטרה הזו – בגדים לבישים, המבוססים על הצורות המוכרות של הלבוש הגברי הקלאסי, עם שינויים (או "טוויסטים" כפי שרבים אוהבים לומר) קוסמטיים יחסית. הצלליות נותרו יחסית מכונסות, ומלבד מכנסיים שחורים ששולבו בטלאי משולש עצום בצבע פוקסיה, את עיקר תשומת הלב משכו מעילי הקיץ, על הצללית הרפויה, תבנית הכתף המעוגלת ועודף הרוכסנים הכסופים, שתרמו למראה המודרני בסך הכל.

כהרגלם בקודש האופנה, אלבר אלבז ולוקאס אוסינדריוור – הראשון הוא המנהל האמנותי של בית לנווין והשני הוא מעצב קו הגברים – מחוללים פלאים נועזים גם כשהם נותרים מכונסים בתוך עצמם. אחרי שנגרמו פקקי ענק ברחוב הקטן המוביל אל חלל התצוגה (ללא ספק אחד הכרטיסים הלוהטים בשבוע האופנה של פריז), התכנסו מאות הבאים בתוך בית הספר לאמנויות יפות. שם, תחת תקרת זכוכית ושמיים כחולים, הוכיחו השניים את ההבדל המפריד בין אופנת הגברים של לנווין, לכל השאר.

כעיקרון, מופע הכשפים המרתק הזה – שכלל אגב הכרזה רשמית על חזרתם של תיקי הפאוץ' - היה המשך ישיר לקולקציה הקודמת (חורף 2013-14). לפני חצי שנה השניים ביקשו לאחוז בקלאסיקות ובאבות היסוד של המלתחה הגברית; הפעם, בדרך דומה אך שונה, הסתמנה התמקדות בקוד האסתטי של קו הגברים הספציפי שלהם. בלי מניפולציות זולות, בלי טריקים ובלי אמירות גרנדיוזיות, אלא יצירה אמתית וכנה שמייצגת את היוקרה הנינוחה, האולטימטיבית והמגרה, את צללית שעון החול והאימרות הגזורות, שהפכו שם נרדף ללנווין.

נקודת ההתחלה, אשר קבעה את הטון למופע כולו, הייתה חליפה בכחול-צי שהורכבה מבלייזר מחוייט ברכיסה כפולה ומכנסיים רחבים. לרגע היא אף העלתה בתודעה את הילוכו הדק והאלגנטי של איב סן לורן האיש לפני כחצי מאה. אך עם הדוגמנים שנורו אל המסלול בקצב מסחרר, התברר שאוסינדריוור לא רוצה רק לשמור על הכללים. מלבד מעילי טרנץ' סתורים לכאורה – אחד מהם אפילו בוורוד בזוקה – שנגזרו בצללית הפריכה והעגלגלה שלנווין ידועים בה, ההצעה החשובה ביותר של הקולקציה הזו הייתה חליפות של מכנסונים קצרצרים; צעד אחד רחוק יותר – תרתי משמע - במסגרת אחת המגמות המובהקות של קיץ 2014. האם אלו מכנסי ריצה? האם מכנסוני ברמודה? וכיצד בכלל אלו משתלבים עם בלייזרים ארוכים? השאלות רק מוסיפות לסקרנות שמעורר המראה כולו.