בתוך קצב התצוגות המסחרר של שבוע האופנה בניו יורק, שהעונה נמשך לא פחות מתשעה ימים רצופים, מעצבים צריכים לאמץ כל שיטה אפשרית שתגרום לתקשורת ולקהל להבחין בהם. ויקטוריה בקהאם למשל, בחרה לצלם לאינסטגרם את הבת שלה; דיאן פון פורסטנברג הבלתי נלאית בחרה באופציה ההפוכה ובחרה לסגור את התצוגה לקיץ 2014 עם נעמי קמפבל, אולי הגדולה שבדוגמניות שנות ה-90.
לעומת השואו, הקולקציה של פון פורסטנברג הייתה חפה מסנסציות מיותרות ונשארה נאמנה כתמיד לדוגמאות הגראפיות (זברה בשחור לבן), לצלליות שנות ה-70 (אוברולים רחבים) ולרמזים השבטיים שנשתלו בהדפסים דיגיטליים רווים בצבע (מעין איור שנדמה כסוואנה של אפריקה). מסתמן שהמעצבת הוותיקה המשיכה את הקו הסקסי למדי בו החלה לנקוט בעונה הקודמת, מאז ששכרה את שירותיה של עורכת ווג לשעבר קרין רויטפלד כסטייליסטית. הצורות היו צורות מוכרות, אבל הן היו 'פריזאיות' ופלרטטניות מבעבר.
לאור פרץ השמחה האנרגטית והצבעונית של פון פורסטנברג (שגרפה אין ספור תיעודים ברשתות החברתיות, בדגש על אינסטגרם), כמו גם היכולת שלה להצעיד על המסלול סופרסטארית כקמפבל, עולה השאלה האם יש מקום גם ליצירות חרישיות יותר, חפות מגימיקים ורעשי רקע. כמו למשל זו של מותג הגברים הניו יורקי דאקי בראון.
מאז שנוסד ב-2001 על ידי צמד המעצבים דניאל סילבר וסטיבן קוקס, דאקי בראון שומר רמה קונספטואלית גבוהה יחסית, החורגת מההיצע שמעצבי בגדי גברים בצפון אמריקה מספקים בדרך כלל. עם זאת, בתוך ג'ונגל האופנה הפרוע ההכרה המיוחלת עדיין לא הגיעה. ניכר, שהשניים הם פשוט אנטיתזה להכל מעדיפים צלליות מסובכות על ידי פשוטות ומסרים מורכבים על פני להיטים.
בקולקציה לקיץ הבא הם נקטו ביד חסכנית עוד יותר. פלטת הצבעים הצטמצמה בקושי לארבעה בסיסיים (שחור, לבן, אפור ובז') והבגדים נעדרו טקסטורות משמעותיות. אבל הגזרות היו מופלאות, מעין מיצוי עז טעם של השלב הבא באופנת הגברים קווים מאורכים, רכים, המפלרטטים עם הביגוד המחוייט, אבל משאירים מספיק לתנועה ספורטיבית.
