אחרי שקבוצת גוצ'י, שהחליפה לאחרונה את שמה לקרינג, רכשה אחוזים במותג האופנה של האמריקאי הצעיר ג'וזף אלטוזארה, היה זה כמעט צפוי שהמתחרה הגדולה, קבוצת לואי ויטון (LVMH), תמצא לעצמה מעצב מחמד משלה. על פי דיווחים ושמועות שונות מסוף השבוע שעבר, הקונצרן הצרפתי פוזל אל עבר האירי הצעיר (29) ג'ונתן וויליאמס אנדרסון כמושא השקעה מבטיח. עצם ההתעניינות אם כמובן נכונה מהווה הישג לא מבוטל עבור אנדרסון, שחשף את קולקציית הביכורים שלו לפני שנתיים בסך הכל, אחרי תקופת התמחות בפראדה. מצד שני, היא גם לא מפתיעה עבור רבים הוא נחשב כאחד הקולות הרעננים שיצאו מלונדון מאז כריסטופר קיין.
מפתיע שדווקא מעצב עם טעם קונספטואלי כל כך גורף התעניינות גדולה כל כך, בתוך התעשייה ומחוצה לה. אחרי הכל, בשנה שעברה הוא יצר קולקציית קפסולה מצליחה עם הענקית טופשופ, מהלך שסייע לו לקדם את שמו בקרב קהל רחב יותר.
ניכר ששני נושאים מרכזיים מעסיקים את מוחו הפורה חומר ומגדר. קולקציות הגברים שלו, לדוגמא, מאופיינות תמיד בקווים נשיים בכוונה (חצאיות, מחשופים, מיני רבידות ושאר קישוטים), כשמנגד קולקציות הנשים שהוא מנפק רוויות בחומרים שאינם שכיחים.
האוסף שהציג אתמול (ראשון) לקיץ 2014, במסגרת שבוע האופנה בלונדון המתקיים בימים אלה, מגלה יכולת ניסוח מדויקת יותר גם כשהקלאסיקה מופרת פעם אחר פעם. את הבוסר הרעב הולך ומחליף הניסיון. שמלות שקפקפות, המחולקות למקטעים באמצעות שזירת גומי, או שימוש באלמנטים נצחיים כמו פליסה או סרטים קשורים, שולבו עם מחשופים מקוריים (למשל עליונית סרוגה שיש לה שסע עמוק) ועם טכניקות פיסול ודיגום חופשי. התוצאה הייתה מתעתעת, אך גם קלה להפתיע (אולי בגלל המינונים העצומים של העור החשוף או האריגים המודפסים).
בכלל, ניכר שמינימליזם ואווריריות הם שניים הנושאים החוזרים אצל המעצבים המציגים בלונדון העונה. ריצ'ארד ניקול לדוגמא, שמציין השנה עשר שנים לפעם הראשונה בה הציג בשבוע האופנה, דבק ביכולות החייטות המוכרות שלו, אבל ניקז אליהם קלות דעת שהיא תוצאה של התכתבות מאוזנת עם מגמות עונתיות. מצד אחד, לדוגמא, נרשמו בלייזרים נטולי שרוולים (אחת הצלליות החשובות לקיץ הבא), שמסגרו את הגוף יפה; מצד שני, שימוש נרחב במערכות לבוש לבנות לגמרי או במקטעים ופאנלים שקופים על רקע אטומים.
בגישה יוצאת דופן לחלוטין נקט מרק פסט (אחרי הכל, המעצב האמיץ אינו חושש מיצירת כותרות; הוא הצעיד בעבר אין ספור דוגמניות במידות שאינן נפוצות בתעשייה בתצוגותיו). כמעצב שקנה את שמו בזכות טכניקות סריגה מעוררות התפעלות, הקולקציה התבססה לא מעט על בגדים סרוגים אבל בדומה לשיערן הפרוע של הדוגמניות על המסלול, הוא פרע בהם שמחת חיים וקצב. הטון היה מיני ומוחצן, והגוף הציץ מחרכים ומבעד גזרות הדוקות. תוספת של גדילים בגוונים רוויים, כחצאית או כקישוט, הפיחו בכל תנועה. שוב הסתבר, שהכוח הגדול ביותר גלום בגוף האנושי.
