אולי מורשת החייטות, או הקרבה לרחוב החייטים סביל רו בלונדון, הם שגורמים למעצבים בריטיים רבים כל כך לקשור את סגנונם עם קווי מתאר גבריים למדי. פול סמית, ללא ספק אחד הנציגים המצליחים ביותר של הסצינה האנגלית ברחבי העולם, כבר הפך את המתאר האנדרוגיני של קו הנשים שלו לנכס צאן ברזל. בקולקציה שהציג אמש (ראשון) במסגרת שבוע האופנה בלונדון לקיץ 2014, שוב לא נפקדה האיכות הסגנונית המדוברת.
למעשה, סמית שכלל אותה יפה לכדי קולקציה מהודקת. כפי שהעיד בעבר על עצמו הוא אינו מהמעצבים הקונספטואליים, אלא עניינו יצירה של בגדים לבישים. מסתבר, שגם את האחרונים צריך לדעת איך לעשות. השפעות העונה מכנסיים רחבים יותר (אפילו הקולקציה של הטרנדית טופשופ שפעה מכנסיים עצומים) ופזילה אל עבר צבעוניות קונטרסטית ומודרניסטית ניכרו בכל, ריככו את החייטות הגברית והעניקו לה קלות דעת מבורכת, ובעיקר מחמיאה מאוד. חליפות קלות שנלבשו עם או בלי כובעי קש עצומים, מוטיבים קלאסיים כמו משבצות ופיפטה הוגדלו ורועננו או שמלה יוצאת מגדר הרגיל, המכוסה כולה בהדפס דיגיטלי אינטנסיבי של נרקיסים חוללו משב רוח חמים בלב קיץ בריטי גשום.
עם נעליים שטוחות יחסית, מכנסי ברמודה ובלייזרים - גם הסקוטי ג'ונתן סונדרס תקף מראה נשים גברי יחסית, תוך שהוא מעניק לו איכויות של אופנה גבוהה. כמעצב שעשה לעצמו שם הודות ליכולת בלתי נלאית לשלב הדפסים וטכניקות צבע מורכבות (הוא הדריס ואן נוטן של בריטניה), וכמי שנודע בזכות קו גברים מסקרן למדי, ניכר שהפעם הוא הצליח להתרחק במעט מעיצוב הטקסטיל ומרמת פני שטח ולהדגיש את המראה הכולל.
מבעד למשקפיים העגולים והשקופים שהרכיבו הדוגמניות, השוליים הקונטרסטיים של דשי המעילים או הצורות הפרחוניות והפסיכדליות שהצטופפו על הבגדים עצמם (מעין גרסה מתוחכמת של אוסטין פאוארס), קל היה להתחקות אחר מקורות ההשראה של סונדרס הפעם. שנות ה-60 וה-70 או לפחות דמותו ההיפית של ג'ון לנון. אבל אלו שימשו רק כמסגרת עקרונית, שבתוכה צויר ציור רלוונטי ועכשווי הרבה יותר. מעילי סטודנטים קצרים שנתפרו מסאטן מבהיק, עבודות תצרף ששילבו פאנלים בגימורים שונים זה ליד זה לכדי שמלות מרתקות או שימוש מושכל בבדים שקופים, הפקיעו את ההתרחשות מנוסטלגיה מיותרת. ספק אם תמצא האישה שלא תרצה לנכס לעצמה הלך הרוח הזה.
אבל אם סמית וסונדרס הצליחו לרענן את הקוד הנצחי של כל אחד מהם, הרי שמרי קטרנצו הצליחה בכך פחות. קטרנצו, בעלת שורשים יווניים שהפכה בשנתיים האחרון לשם לוהט בבירה הבריטית (כולל שיתופי פעולה מצליחים עם טופשופ), נעשתה מוכרת לציבור בזכות היכולת שלה לנקז הדפסים דיגיטליים של אובייקטים מוחשיים לכדי שמלות ערב מופלאות. יש לה יכולת להשתמש בבדים שעליהם מצויירים-מצולמים מכונות כתיבה או חללים של דירה, למשל, ולמקם אותם בצורה אסטרטגית, כך שהם יוצרים שורה של תעתועים ויזואליים על פני הבגד ומלווים את גזרתו.
גם בקולקציה לקיץ 2014 הטכניקה הזו היוותה לפחות חצי מההיצע על המסלול. על השמלות והחליפות הודפסו תקריבים של נעליים, שתאמו את הנעליים אותן נעלו הדוגמניות. אולם גם התעתוע וגם הגוונים העמוקים לא יכולים למנוע את המסקנה הפשוטה השטיק הזה מוצה כבר עד תום (במיוחד כאשר לוקחים בחשבון שקטרנצו זכתה לשלל מחוות-חיקויים בתעשיית האופנה המהירה). גם אם בכל עונה האובייקט המצולם הוא אחר, הרעיון נותר בסופו של דבר אותו הרעיון, והוא נחלש עם הזמן.
ייתכן שגם קטרנצו חשה כך, ולכן חלקה השני של התצוגה עסק במרקמים פרחוניים מוחשיים. כאן היא הצליחה להוכיח שהיא לא פוני של טריק אחד, אלא שהיא יודעת לרקוח מטקסטורות עמוסות אמירה צלולה בהחלט.