כשעזב האמריקאי טום פורד את קבוצת גוצ'י בשנת 2004, כמעט עשור וחצי מאז נכנס אליה לראשונה, היה נדמה שהייתה זו כוונה לנסות ולמצוא דרך חדשה. לאחר שזכה להזניק את גוצ'י, וגם את איב סן לורן ומותגים אחרים, באמצעות גישה מינית מוחצנת שתוקשרה ללא הרף, הוא פנה אל שיטת פעולה כמעט הפוכה התכנסות. הוא גישש את דרכו באמצעות קו משקפיים וקו בישום, השיק אופנת גברים בהפצה סלקטיבית במיוחד, והציג קולקציות נשים יקרות להחריד בפרזנטציות מצומצמות מחוץ לשבועות האופנה, הרחק לכאורה מעיני התקשורת (שרובה נותרה מחוץ לתצוגות).
אבל עולם שרק ניזון מאמירות גדולות ומבגדים פומפוזיים מתקשה לקבל גישות בדלניות. ובעונות האחרונות, אולי בהתאם, פורד חושף יותר ויותר. עובדה, זוהי עונה שנייה שהוא לוקח חלק בשבוע האופנה בלונדון, וככוכב גדול הוא מקבל מינונים נדיבים במיוחד של תשומת לב מצולמת. נותר רק לברך על כך התעשייה, שמסיבות שונות מאמצת כעת מראות יומיומיים וספורטיביים יותר, משוועת למינוני זוהר אינטנסיביים מהסוג שפורד יודע להמטיר עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.
אכן, הקולקציה לקיץ 2014 שפעה רהב דקדנטי וסימנה את פתיחותו ההולכת והגוברת של המעצב (אחרי הכל, היו שם ביטויים קונקרטיים למגמות עונתיות רחבות). עבודות העור, בין היתר מעילים בדשים מודגשים ועליוניות בצלליות קופסא (אין צורך להזכיר שוב את התנועה אל עבר האוברסייז), היו מהמרהיבות ביותר שניתן להעלות על הדעת. שילובן עם גווני טבק עשירים או עם טקסטורות מוחשיות מקסמו את הגזרות המחושבות ועבודת החייטות הדייקנית.
בדומה למתרחש אצל מעצבים אחרים, טום פורד השתמש בשלל טכניקות שנועדו לגרום לעור להציץ. רשתות עור, בדים שקופים ומיני חיתוכים ומחשופים אלטרנטיביים, צצו והפתיעו פעם אחר פעם. כאמור, סקס אגרסיבי הוא לא דבר שזר לפורד (כולם זוכרים את פרסומת העירום הפרונטלי שהפיק לבושם M7 של סן לורן), אבל הבחירה בו היא שסיפקה למתרחש אנרגיות צעירות. למעשה, היא אף יצרה איזון בין הגוף הנשי המבליח לבין הדיטיילים הגבריים ששולבו בכל, החל מאבזמים שונים ועד לז'קטי דגמ"ח או בלייזרים שנשתלו בהם כריות כתפיים מעצימות.
