מתוקף העובדה שהיא פונה אל קהל בוגר ואולי שמרני יותר, נוטים לשכוח בתעשיית האופנה את המעמד האמתי שיש לרשת גולברי בשטח. לא רק שהיא מקפידה בחמש השנים האחרונות, בדומה לרנואר וקסטרו, לקיים תצוגות עונתיות, או לשכור את שירותיה של פרזנטורית ידועת שם (איילת זורר כמובן), הרי שהיא מונה בשטח כבר למעלה מ-70 סניפים. כוח, שאי אפשר לזלזל בו כלל.
לקברניטי המותג חשוב להדגיש שהם לא קופאים במקום. מלבד פתיחתם הצפויה של עוד 5 סניפים חדשים השנה, תצוגת האופנה לקיץ 2014, שהתקיימה הבוקר (ראשון) בתל אביב, בישרה גם על כניסתם אל שוק תכשיטי האופנה. על המסלול, מלבד שלל עיצובים עונתיים, ניתן דגש מיוחד לאותם עיצובים בומבסטיים ומתכתיים, שעיטרו את צוואר הדוגמניות או את פרקי ידיהן.
על פניו, ניכר שגולברי מנסים במודע שלא ליפול אל פרשנות אגרסיבית מדי של מגמות. הם פונים ללקוחה שרוצה לקבל את העונה החדשה בתנאים שלה בלי גזרות אוברסייז מתוחכמות מדי, בלי לוותר על עור חשוף ובלי לאבד ניצוץ של סקס אפיל ישיר. אולי זו הסיבה, שהאווירה ששלטה על המסלול הזכירה מעט את הגלאמור המסחרי שהאמריקאי מייקל קורס מקפיד להתעמק בו קצת לאקשרי נוסח שנות השבעים, הרבה גוונים בהירים, ניצוץ בוטה של זהב ומשקפי טייסים.
בגדול, ניכר שהאינסטינקטים המובילים את המעצבים טובים בסופו של דבר דקרו שם את האווירה המתבקשת - אבל הכרעות מסוימות מחבלות בתוצאה הסופית ומונעות מגולברי לעלות ליגה נוספת (לפחות בכל הקשור לתדמיתה בעיניהם של אנשי האופנה).
באופן הזה, המגמה הספורטיבית, ממגמות היסוד של הקיץ החדש, באה לידי ביטוי בעיקר באמצעות שמלות בודי-קון הדוקות עשויות בדי ספנדקס אלסטיים, ששוסעו ברוכסנים או בתיפורים שנלקחו מאוצר המילים של בגדים אתלטיים (באופן שמזכיר במקצת את הלהיטים של ויקטוריה בקהאם). הבעיה הייתה נעוצה בדיוק; לפרקים עלו על המסלול שמלות צינור נאות, כמו זו שלבשה בפינאלה זורר - לבנה, ארוכה ועם שרוולי רגלן קצרים. לפרקים, נחשפה ולא לטובה דווקא המורכבות ביצירה של בגדים צמודים גזרה שאינה מושלמת לגמרי הופכת על גוף הדוגמנית לאדוות בד קטנות ומציקות ורוכסני גב מתחילים להתפתל כנחשים ארסיים ולא אטרקטיביים.
גם בשאר הקולקציה, שנפתחה בקבוצה לבנה לגמרי והתקדמה אל גווני פסטל וגווני ערב קלאסיים, שלט טון לא אחיד. מערכות לבוש המחופות בהדפסים דיגיטליים (חלקם פרחוניים, חלקם שבטיים) התקשו להותיר רושם משמעותי. ההדפסים היו שטחיים מאוד, והיה חסר בהם עומק שיסיט את המחשבה מהעובדה שמדובר בבדים פשוטים יחסית. מנגד, נרשמה הצלחה גדולה בצמד גלביות ארוכות אחת בדוגמא גראפית בשחור ולבן והשניים בכתום להבה. הגזרה האוורירית, השרוולים הנפולים והאורך הדרמטי ביטאו היטב עדינות של קיץ ופזרנות מודעת לעצמה.
בעוד שאפשר להתווכח על כמה מהכיוונים הנדונים (צמוד מדי, קצר מדי או מקושקש מדי הם תמיד בעיני המתבונן), קשה להביט מזווית אחרת על ההכרעה לכלול בקולקציה ובתצוגה תיק עשוי חיקוי עור שמסגיר דמיון גדול כל כך לבירקין של הרמס. הגימור הרעוע והעובדה שמדובר בדגם כה מפורסם יצרו את האפקט ההפוך במקום שהעיצוב האיקוני ישליט מעט יוקרה על ההתרחשות, הוא נסך בקולקציה אווירה המזוהה עם שווקי הבגדים הזולים במזרח הרחוק. חבל, בלעדיו זו הייתה יכולה להיות תוצאה מרשימה פי כמה.
