שמלות מנומרות, עליוניות קימונו פרחוניות ואוברול פאייטים מעולם הדיסקו אם יש מעצבת אחת שיכולה לגרום לכל אלו לצעוד בכפיפה אחת על אותו המסלול זו כנראה רק הגר אלמביק, המעצבת העומדת בראש המותג "אלמביקה".
את התצוגה לקיץ 2014, שנערכה במסגרת שבוע האופנה גינדי תל אביב המתקיים בימים אלה, פתחה טהוניה רובל בשמלת כפתורים לבנה ורווית בד. לרגע היה נדמה כי היא עומדת להכתיב את הטון של התצוגה. במהרה התגלה כי שובל שמלות הכותנה הלבנות בפרק הפותח הן רק טיפות בודדות מתוך ים אקלקטי במיוחד ששטף את המסלול. הנוף הצחור החל להתחלף בקצביות לקבוצות-קבוצות של מוטיבים שונים, כמו תיבת נח של אלמנטים המזוהים עם אלמביק (כשבתזמון מושלם אף פרץ לו לפתע מבול אינטנסיבי שכאילו נתפר במיוחד עבור פסקול התצוגה).
ערב רב של סגנונות הציגה אלמביק על המסלול; אבל אותו מיקס אופנתי שבתצוגות קודמות ניכר כשעטנז שאינו מגובש, עבד הפעם באופן מושלם. מעין כאוס מתוזמן היטב. חלק מהגזרות המוכרות של אלמביק אולי לא זכו תמיד לאינטרפרטציות חדשות, אך הוורסטיליות שלעתים הייתה למעצבת לרועץ בעבר עבדה הפעם באופן מופלא.
כך למשל, שמלות האוברסייז הפעמוניות עם הכיסים הנדיבים והמוכרים נצבעו בהדפסים מנומרים מצד אחד, ומנגד בכלל נתפרו מבדי פאייטים שקופים ועדינים. את אלו ליוו שמלות קלוש קצרות ורוויות בד נוסח ויקטוריה בקהאם, אוברול פסים מחויט קלות ושמלות גלביה. למרות שכל אלה תפסו את תשומת הלב, על המסלול בלטו יותר מכל התוספת העונתית שצרפה אלמביק לתמהיל - השפעות אסיאתיות. למרות הקלישאה המאיימת לכאורה, המעצבת הציגה ערב רב מרהיב של שמלות קימונו נוזליות והדפסים פרחוניים ציוריים. נקודות השיא נרשמו ברגעים בהם היא הצליחה להלחים בין שמלות ריזורט קיציות ושקפקפות לבין גזרות יפניות והדפסים אוריינטליים באותו הבגד, ובעיקר סופסוף להוכיח כי היא יכולה להישאר נאמנה לאמירה שלה מבלי לוותר גם על קצת סקס-אפיל ורגליים חשופות (שהציצו תחת שסעים עמוקים).
מסתמן שאלמביק הציגה את הקולקציה הטובה שלה עד כה. ככל הנראה היא הייתה צריכה להתפזר לחלוטין בשביל להיאסף מחדש בצורה הכי ממוקדת שיש.
