בראיון מיוחד שהתקיים באולפן וואלה! לפני שבועות ספורים הבטיח המעצב רונן חן, שנודע דווקא בסגנונו הזהיר למדי והמסחרי, כי בתצוגת האופנה שלו בשבוע האופנה גינדי תל אביב הוא מתכוון להגביר את הווליום ולהציג חזות מחודדת יותר מכפי שחשף לקהל עד כה. גם בלי ההבטחה המתוקה הזו, הציפיות לקראת האירוע היו גבוהות יחסית זוהי התצוגה הראשונה של חן מאז חנך את המותג הנושא את שמו ב-1994.
"ניגשתי לעצב את הקולקציה החדשה עם דף נייר לבן, נקי. נקי מאילוצים זרים לתהליך העיצוב", אמר המעצב לעיתונאים על תהליך גיבוש קולקציית התצוגה, שקיבלה את השם "לוחמות האוריגמי". כבר עם הדוגמניות הראשונות על המסלול, ששיערן עוצב להפליא על ידי מיקי בוגנים במעין אסופה שבטית, היה אפשר להבין שחן לא התכוון באותה אמירה להפנות גב אל סגנונו, או להתחיל מחדש לגמרי, אלא בדיוק ההפך להחצין את כתב היד המוכר עד כמה שאפשר.
ומה מתקבל כאשר מורידים את הפילטרים המרככים? חן מלא ייצר אפל, אפילו סקסי. שמלות מקסי ארוכות וקלות תנועה, או חצאיות בלון מרשרשות וארוכות, שולבו עם חלקים עליונים נוקשים ומפוסלים, כמו ווסטים צינוריים ומרופדים שכיסו מחצית מפני הדוגמנית. בכלל, שכמיות היו קטגוריה שלמה בקולקציה; הן היו קצרות, ארוכות, מלאות בווליום או צמודות. הם סייעו לכל המתרחש לקבל זווית מעט גותית (שמצד אחד הזכירה את הזרם הנשלט על ידי מעצבים כמו ריק אוונס או גארת' פיו ומצד שני הייתה מרומזת דיה כדי לא להפוך לתיאטרון צללים).
שם התצוגה מתעתע מעט; לא היה שם אוריגמי של ממש או עיצובים שדמו לקיפולי נייר. עם זאת, מה שכן היה על המסלול הייתה תנועה מרובה וזיגזוג בלתי פוסק ומנומק בין קשה ורך ובין צר לרחב. מעין מחקר בעיצוב אלגנטי של מתאר הגוף.
למרות שהיה אפשר לקצר במעט את התצוגה, ולמרות שהיו פריטים שדמו לדברים שנראו כבר במקומות אחרים, אי אפשר היה להתעלם מהשיעור החשוב ביותר שהיא העניקה מה גדול הפער בין היכולת והכישרון של חן לבין התרגום המסחרי המצוי בחנויותיו. למעשה, היו בתצוגה הזו כל הסיבות מדוע חן חייב להמשיך ולהציג במסגרות כאלו ומדוע הוא חייב לכונן קו קבוע ונועז יותר. כי יותר מהמעיל המרשים אתו סגרה יעל גולדמן את התצוגה, ומלבד שלל פריטים אחרים שסחטו קריאות התלהבות מהקהל, אי אפשר להתעלם מהעובדה הפשוטה עד כמה הוא נהנה מהעשייה, ועד כמה היא שיחררה אותו.
