התצוגה של דורין פרנקפורט בשבוע האופנה תל אביב, שסיפקה הצצה גם לקולקציית הקיץ וגם לקולקציית החורף הבא, נפתחה בהצהרה. "דורין בחרה לא לצעוק ולא 'להציג' אלא לפרוש על המסלול את האוסף כפי שהוא יוגש בחנויות", נכתב בהודעה לתקשורת, שהונחה על גבי הכיסאות באולם התצוגות. הכוונה ברורה בעידן בו מעצבים רבים תופרים עיצובים גרנדיוזיים במיוחד עבור המסלול (והם גם לעולם לא יוצאים ממנו), המעצבת רוצה להציג את הדברים בגישה פרקטית שאפשר לסכמה מה שרואים זה מה שיש.
האם זו הייתה החלטה חכמה? בחלק הארי של המקרים התשובה הייתה כן. זו הייתה קולקציה מעודנת מאוד, ישירה, שהביאה את היסודות העקרוניים ביותר ביצירה של פרנקפורט, שמציינת בימים אלה 30 שנים לייסוד בית האופנה הנושא את שמה. מצד אחד, שימוש בבדים קלאסיים כמו תחרות, מצד שני, חלקים עליונים מוארכים למדי ומצד שלישי גם מקום נרחב לפריטים על זמניים בתרבות ההתלבשות המקומית, לרבות מכנסיים קצרים או שימוש בבדי כותנה וג'ינס.
על רקע תפאורה של סרטון אנימציה שדימה מעין פני שטח מופשטים ומתחלפים, עלו בתחילה שש דוגמניות במערכות לבוש בכחול קרח, שהופרעו על ידי חזייה בצבע אדמה עז. זו שימשה כמעין תצוגת תכלית לכל מה שעתיד להתפרש בשאר התצוגה החל מחצאיות ושרוואל בצלליות משוחררות, דרך בגדי יום קלים ועד לחיבה הגדולה של המעצבת לבגדים מחוייטים בדמות של חליפת מכנסיים צרה למדי.
היו שם אופציות אין סופיות לבגדי יום, כמו חליפה מחויטת בפסים לבנים וכחולים או שמלות-חולצה ארוכות, שנפערו בהן שסעים עמוקים, המאפשרים לרגליים לצאת מגבולות החצאית. עם זאת, נרשמו החטאות. מילא שהיו דוגמניות רבות שהנעליים היו קטנות עליהן, פרט שולי לכאורה אך שחיבל בהליכתן האגבית והמעודנת, אלא שנכללו בקולקציית המסלול הזו מספר קטן עיצובים פשוטים מדי, כמו שמלה קצרה והדוקה, בדוגמת פסים ובגזרת A, שהיה קשה למצוא בא ערך מיוחד.
האנרגיה הושבה למסלול עם החלק שכלל את הקולקציה לחורף הבא. מעיל שחציו צמר וחציו התחתון פרווה סינתטית עשירה, או שמלה המורכבת במוטיב דומה, היו אות פתיחה למקבץ של מראות מהודרים. אחרי שמלות ערב בדוגמת תחרה, בצבעים נהדרים של צהוב או קינמון, הגיע השיא עם מערכת הלבוש שלבשה בסיום יאנה גור שמלה ארוכה ולבנה, המורכבת משתי שכבות באורכים לא שווים, שהוגשה עם מעין ווסט פרווה קופסתי ועצום. היה זה רגע כמעט הוליוודי.
פרנקפורט יודעת לעשות את הדברים הפשוטים; לא בטוח שתמיד יש סיבה לכך. הדרמה מחמיאה לה יותר מכל.
