מעצב האופנה העילית שי שלום רשם בכורה בשבוע האופנה תל אביב הוא הראשון שחשף על המסלול קולקציה לגברים. למען האמת, הוא גם היחיד שצפוי לעשות זאת.
עוד לפני שדנים בקולקציה עצמה, שהיא מיועדת לחורף הבא ועל כן כללה אוסף נרחב של סריגים עבותים ומעילי קשמיר נדיבים, צריך לציין שיש ערך מוסף בתצוגה הכוללת את שני המינים. לא רק שנמתח בה מתח מיני קל, אלא היא גם מציבה את עבודתו של המעצב בקונטקסט רחב יותר, החוקר את שתי המלתחות.
כתמיד, אלו בגדים הפונים במובהק אל לקוחות יוקרה. כפועל יוצא מכך, מקיפה אותם הילה מיושנת במקצת. לא תמיד מבחינת קו העיצוב (אם כי קו הגברים היה מקובע בהרבה מזה לנשים), אלא בעיקר באופן בו נשמרים באדיקות מלאכות העשייה הקפדניות. אמנם נרשמו מספר מכנסיים שהיו קטנים במקצת על הדוגמנים, אבל החייטות עצמה הייתה נפלאה מעילי נשים ארוכים, שחפתיהם קושטו באבני סברובסקי בוהקות, בלייזרים עשויים טוויד או שמלות ערב שהיה בהן הדר מחייב, שעם כל צעד בהן נפתחו קפליהן ונחשפה בטנה פרחונית עשירה. באופק היה אפשר לדמיין סיפור בריטי במקצת, בזכות חליפות הדוקות כחליפות רכיבה או תערובת של גווני שלכת שצבעה מפעם לפעם את המסלול.
סיפור שלם היה נעוץ בסריגים. בעוד שהגברים הסתפקו בסריגים בסיסיים למדי, לנשים הוצעו אופציות מאתגרות יותר. בדומה לאחת המגמות הבולטות לחורף הבא, שמלות סריג היו לב העניין. בלטה במיוחד אחת א-סימטרית בצבע כתום-חלודה, שחצי אחד שלה מלווה בשרוול עטלף ואילו חצי שני בשרוול קצר במיוחד.
יאמר לזכות שלום, שבעוד שמעצבים רבים השתמשו בקטיפה העונה, זו הפעם הראשונה שהיא נראתה הדורה על המסלול, ולא הסגירה שום ברק זול. חליפת גברים בצבע שמפניה עמוק הייתה אחת הדוגמאות הטובות לעניין.
