"שילוב בין עשייה מסורתית לבין תרבות עכשווית של תיירות, חופש ומסיבות, בין מורשת ושורשים להסתכלות על העתיד ואופטימיות", זו הייתה האג'נדה המרכזית שדבררה אתי רוטר בתצוגת מסלול אביב-קיץ 2015 של רשת קסטרו שהתקיימה הבוקר (ראשון) בתל אביב, שבוע לאחר תצוגת הקיץ של רנואר.
כשהיא ממוקמת בספוט מרענן בדמותו של היכל הספורט המחודש בצפון תל-אביב ומצוידת בזמרת והפרפורמרית האדירה דיקלה - בחירות מושכלות שריפדו היטב את מסר המודרני Vs שורשי שנשאה מנכ"לית קסטרו בתחילת התצוגה, היה נדמה כי קסטרו עומדת לזרוח. במיוחד לאור הדברים שבחרה רוטר להוסיף באותה ההזדמנות: "קולקציית המסלול נוצרה בהשראת ערי הנופש בחו"ל והמקום בו אנחנו חיים בפרט. אנחנו מאוד מחוברים להון האנושי המיוחד של ישראל ומהווים מקור לבטחון בקנייה, מה שמאפשר לנו להוביל את האופנה בישראל".
עם זאת, הטון הספק בטוח - ספק זחוח שהבליח בין השורות, לא זכה לגיבוי מבוסס דיו מאת הקולקציה שהגיעה בעקבותיו. על אף הקוהסיביות של הקולקציה, התמהיל המתבקש בין השורשי לעכשווי היה שטוח למדי. הבעיה העיקרית בקולקציה הייתה נעוצה בהיותה רחוקה מלהיות עדכנית, אך מעבר לכך, הפעם לראשונה בהיסטוריה הקצרה של ההפרדה החוצצת בין קולקציות המסלול האקסקלוסיביות הנמכרות במשורה לקולקציות המסחריות הנמכרות בכל רחבי הארץ - לא הייתה ברורה ההצדקה לדיפרנציאציה הנ"ל.
שמלות הגלביה שהפכו לדרס-קוד הרשמי של הקיץ הישראלי עד כי הוקיעו מעצמן כל שמץ של אותנטיות, שטפו את המסלול בווריאציות שונות. אך על אף כי חלקן נרשמו כסופר-מוצלחות, דוגמת שמלות הטאי-דאי טריקולור ושמלות החולצה המכופתרות והשסועות, רובן ככולן פעלו עדיין בתוך אותו קונטקסט ממוחזר וחף מחדשנות.
לצורך העניין הפסקול החי של דיקלה שהיה אמור להוות רקע צבעוני, האפיל לחלוטין על התצוגה עצמה. לא רק שנראה כי הדוגמניות הן סטאטיסטיות בהופעה של דיקלה, כמו שזו חידדה עוד יותר עד כמה מלהיב יכול להיות התמהיל הזה כשהוא עשוי היטב.
כשנמהלה אווירת הבוהו-שיק הסבנטיזית בפריטים קונטמפורריים יותר התוצאה הסתמנה כמבטיחה עוד פחות: סרבל ג'ינס בלוני עד גובה הברכיים בעל פרופורציות לא מחמיאות; מכנסי מידי בגזרה ישרה המשודכים אל חולצת קימונו דודתית; קרופ-טופ חובק חזה וחושף עור משולל שיק; ושמלת קשירה עם אפקט מעטפת שאפילו לא הלמה את גל גדות המפעימה הם רק חלק מהרשימה.
משב רוח מרענן יותר לעומת זאת הגיח מכיוון קולקציית הגברים. התמהיל המדובר שלא צלח במיוחד את קולקציית הנשים זכה לאינטרפרטציה אדג'ית יותר על טהרת ההיפסטר הנודד בדרכים: חולצות כפתן לבנות ומשוחררות עשויות טלאים של מלבני בד במרקמים שונים; סריגי רשת רפויים; דוגמאות גריד מודרניות מתובלות בגזרות נונשלנטיות; חליפות על קו התפר שבין המחויט למרושל; ובעיקר סווטשירטים מצוינים מעוטרים ברקמה סמי-אוריינטלית ודיסקיות מראה כסופות.
אמנם קולקציית הגברים לא הייתה סופר-חדשנית אך אין ספק כי היא שידרה משהו הרבה יותר קליל, מסוגנן ו-Fresh בניגוד למקבילה הנשית. היה בה משהו קצבי יותר, נכון יותר והרבה פחות מיושן.
בסופו של דבר אופנה היא אטיטוד. זה מה שהופך את אמנות הלבישה מפרקטיקה להצהרה אופנתית, זה מה שיוצק אליה תוכן ואמירה, זה מה שהופך אותה מ'לבוש' ל'אופנה' - וזה בדיוק מה שהיה חסר בקולקציית המסלול של קסטרו בשביל להצדיק את קיומה.
טווח מחירים: 79-90-1,299 שקלים. להשיג באתר קסטרו ובחנות הדגל בדיזנגוף סנטר תל אביב.
