התצוגה השלישית שהתקיימה היום בשבוע האופנה גינדי תל-אביב הייתה גם בסימן שלוש. מה הכוונה? שלושה מותגים הציגו יחד. כלומר שלוש קולקציות שונות הוצגו גב אל גב בפני אותו קהל. מה שרק נראה לכאורה כמו שלוש קבוצות באותה קולקציה, היה למעשה קולקציות שלושה מותגים שונים; PORTAY (דני ויסטרה), קלוטה (אווה על קנרש) ואלן לוקש. מבולבלים? אנחנו לא. הבנו שהפטנט חוסך, ואין לנו כל בעיה עם זה, כל עוד האופנה טובה. והיא הייתה.
דני ויסטרה למותג PORTAY
דני ויסטרה, בוגרת בית הספר לעיצוב FIT בניו-יורק העומדת מאחורי PORTAY, הציגה את "ריזורט סאמר דרימי" (Resort Summer Dreamy), קולקציה שנולדה מסיטואציה אישית לא נדירה בקרב אימהות טריות רבות, במיוחד אלו המנהלות עסק משל עצמן: הכמיהה לחופשה אקזוטית בזמן התמודדות עם לחצי טיפול בתינוק קטנטן לצד לחצי עבודה. ויסטרה חלמה על מונקו, קאן ואתונה - לוקיישנים תיירותיים מהחלומות של כולנו למען האמת. אבל היא הפכה את הכמיהה הכה מובנת הזאת לקולקציה.
"לראשונה בחיי השליטה בגופי לא הייתה שלי, ומידת המכנסיים כבר איננה בראש סדר העדיפויות שלי", היא מסרה לאחר התצוגה. "אבל למרות זאת, עדיין רציתי להיראות במיטבי, לחוש יפה ונחשקת במסע חזרה אל 'הגוף המושלם', אם אכן קיים הדבר". אז עבור הקולקציה השלישית שלה היא חקרה גזרות חדשות ועשתה שימוש בחומרים רכים וקלילים כמו קרפ ותחרות שונות, כשכל הדגמים מעוצבים מתוך מחשבה על גוף בתנועה. מכאן ההקפדה על נוחות. דגמי אוברולים ושמלות משולבי ראפלס דומיננטיים נוסח אופנת פלמנגו בשחור-לבן הם בשורת קיץ אולטימטיבית לביטול תוגת חורף נפוצה.
אווה על קנרש למותג CLOTHE
אווה על קנרש, מעצבת שיודעת גם לשיר (תתפלאו לשמוע שהיא הייתה לפני שלוש שנים ב"כוכב נולד"), עסקה בעבר באיפור ובעיצוב שיער והחלה את דרכה בעיצוב אופנה בתחום שמלות הכלה. היום היא מעצבת ביגוד ערב במשרה מלאה. מי שמזכירה קצת את איימי וויינהאוס (למרות שהיא לא ממש אוהבת שאומרים לה את זה), דאגה שדוגמניות התצוגה שלה היום יהיו מאופרות באותו אייליינר חתולי מוכר של הזמרת האגדית. אבל מעבר לכך, הנקודה הייתה שהאיפור האדג'י הזה יתיישב מצוין עם הקולקציה שלה, השואבת השראה מ"מהיחס הפרדוקסלי בין חיים למוות, אור וחושך, מלנכוליה ויופי של הנערה הערפדית". OMG, לאווה יש עולם מקביל מסתורי.
כך או אחרת, העולם הזה שלה הוביל ליצירתיות נהדרת; הקולקציה שלה פשוט מופלאה. אלמנטים קונטרסטים של עוצמה ורוך מצאו דרכם לשמלות משי ושיפון תפורות בהקפדה עם ממד תקופתי דרמטי מעשורים שונים של המאה ה-19. השחור שלט, אבל היה גם לבן. שני צבעים דומיננטיים במלתחת נשים ויקטוריאניות. אך בעוד שאצלן השחור סימל אבלות והלבן טוהר, כאן שני הצבעים, כל אחד בדרכו, הם סמל של פיתוי מרתק. הבחירה בנעלי שני בר התגלתה כנכונה ועדיפה על פני נעלי סירה קונבנציונליות שהיו חוטאות לנופך הכללי הייחודי.
אלן לוקש
אם היה מי שסבר שאלן לוקש, האחרונה להציג מבין שלוש המעצבות, היא הטובה ביותר, יהיה קשה מאוד להתווכח איתו. ואין ספק שלא ממעט בין הנוכחים בקהל התצוגה המשולשת היום סברו כך. לוקש, בוגרת לימודי החוץ של שנקר ובית-הספר לאופנה IED במילאנו, החלה את דרכה בתעשיית האופנה המקומית עם בגדי יומיום בייצור המוני, ולפני כשנתיים פנתה לתחום שמלות הכלה והערב. את ההשראה לקולקציה שהיא הציגה היום היא הגדירה כ"האשה הפמיניסטית החדשה, לא המרירה והכעוסה, אלא זאת שאוהבת את הנשיות שלה, מחבקת אותה ומתגאה בה".
ואישה כזאת היא מצאה בליידי גודייבה, האצילה האנגליה מהמאה ה-11 שהתפרסמה בזכות אגדת עם שנקשרה בשמה ולפיה היא רכבה עירומה ברחובות העיר קובנטרי על מנת לשכנע את בעלה, שליט העיר, להקל בעול המסים שהטיל על נתיניו. האישה האמיצה הזאת התאימה ללוקש. "היא כריזמטית, סופר אלגנטית והיא מלאת מסתורין", הסבירה המעצבת לפני התצוגה וגם הודתה בתחושת סיפוק מהולה בפחד שהיא חשה לקראת התצוגה. אז אלן יקרה, לסיפוק היה מקום, לפחד לא. 18 פריטי הקולקציה, שמלות ערב יפהפיות בשחור, אדום וקרם, הן ראייה ניצחת לצורך בקיום שבוע אופנה מקומי באופן קבוע. יש מה להראות ויש במה להתגאות. משחקי השקיפות עם בדי הטול, בגדי הגוף המחטבים, הסאטנים הבוהקים (במיוחד בשתי השמלות האדומות) הן לחלוטין שמלות שטיח אדום הוליוודי. יותר נכון, שמלות השטיח האדום של פסטיבל קאן עקב תחושת הקלילות, חשיפת העור האלגנטית והמחושבת והתחכום האירופאי. כל מה שחלמנו עליו.
