"אם הייתי יכולה, הייתי מתלבשת כל היום בבגדים של גברים", מציינת בצחוק הילה שרון, אך מתכוונת לכך במלוא הרצינות. "אני לא אוהבת לעשות דברים שאין בהם את קו התפר הגברי. יש הצהרה בללכת למשל עם צווארון סגור. אישה שעושה זאת מרגישה מספיק נשית והיא לא צריכה שיראו לה את המחשוף או את הציצי בשביל להרגיש ככה".
שרון, מעצבת ובעלת המותג LAYOU, תמיד גילתה משיכה למלתחה הגברית, אם בצבעוניות הסולידית ואם דווקא בסגנון המחויט, שיכול להיות דווקא המשוחרר והרחוק מהגוף. עם זאת, הקו של שרון מצליח להדס באלגנטיות בין הפן הגברי לבין זה הנשי. בעוד שקולקציות קודמות עסקו בתחומים הקרובים באופן אישי למעצבת, אחת למשל הושפעה מטיס, אהבה גדולה אותה ירשה מאביה הטייס, וכן קולקציה בהשראת סבתה וחייה על שפת הכנרת, בקולקציה הנוכחית דווקא הרחיבה שרון את אופקיה וגילתה סקרנות בתרבות היפנית.
בהשפעת 'שוגון', תוארו של הגנרל הצבאי המיתולוגי של יפן, עיצבה שרון את הקולקציה ואף כינתה אותה בשם זה. כך לדוגמא עיצבה שרון שמלת קימונו דו-צדדית, שחורה ולבנה, אשר נקשרת באמצעות חגורת מותן עבה וחושפת הצצה של הצבע הנגדי מבעד לשולי הבגד. לצד זאת יצרה המעצבת גם שמלת-חולצה רפויה ונטולת שרוולים בעלת כפתרה נסתרת וצווארון סיני-יפני, וכן חולצת אריג מפשתן בעלת סילואט א-סימטרי ומתפרים אחוריים שנראים כמו קפלים קטנים בבד.
ההשפעות הסמוראיות זכו לאינטרפרטציות מודרניות, כך שהתוצאה שהתקבלה היא לבישה ואלגנטית ורחוקה מליפול למחוזות של קלישאה או תחפושת. מאידך המראה הכולל נאמן לקז'ואל ולבייסיק אליהם שרון עורגת; מה שבמבט ראשון עשוי להיראות פשוט מדי, ממבט קרוב מתגלה כמחושב ועשוי בקפידה.
עם זאת, ניכר כי סקאלת הגוונים האפרורית נובעת ממקום אותנטי אצל שרון, ולאו דווקא מחשש להתעמת עם צבע. "אני עושה בגדים שאני אוהבת, אני לא חיה בלה-לה-לנד, אבל זו האמת שלי. אני חושבת שדווקא הגזרות המאופקות והמונוכרומאטיות זה אני. יש את אלה שמתפזרות וגם עושות שמלות ערב שמתרחקות מהסגנון שלהן. לגבי צבע, כל פעם שנגעתי בצבע זה לא הצליח לי. אם בקולקציה אני עושה שחור, לבן אפור וטרנד אחד של צבע, דווקא אתו אני נתקעת בסופו של דבר".
זוהי אמנם רק הקולקציה השלישית שלה, אך שרון הצעירה כבר הספיקה לגבור על 40 מועמדים ולקטוף את המקום השלישי בתחרות 'המעצב המבטיח של ישראל' של עיתון כלכליסט, ולהתחבב על פאנל השופטים. ביניהם לאה פרץ ראש מחלקת האופנה ב"שנקר", המעצבים גדעון אוברזון, קרן בנקר, גדי אלימלך ומעל לכל אתי רוטר, הצלע הנשית בבעלות על קסטרו, אשר הוקסמה במיוחד.
שרון אשר מגיעה מרקע של עיצוב פנים ולא למדה מעולם עיצוב אופנה באופן רשמי חותמת כבר שנתיים של פעילות וכעת היא עמלה על מספר פרויקטים חדשים, ביניהם עיצוב לגברים והקמת בית ספר לעיצוב ואופנה, יוזמה עליה היא שוקדת כבר ארבעה חודשים תמימים. "אני רוצה שזה יהיה כמו בית לנשים", מפרטת שרון. "בית ספר שבנוי על חוגים וקורסי העשרה על היסטוריה של אופנה למשל, והיסטוריה של עיצוב, טרנדים, בדים והשפעות של צבעים על מצב הרוח. קהל היעד הוא דווקא בני שלושים פלוס ונשים בפרק ב' של חייהן".
המחשבה על לעצב לגברים מרצדת בראשה של שרון גם כבר זמן מה, אך בתחום הזה היא עדיין מגלה הססנות ולכן היא לא מתנפלת עליו בסערה. "כרגע מדובר על שלב של לבחון את זה", מצננת שרון את הסקרנות ומסבירה מדוע. "זו ריזיקה גדולה. בעוד שנשים קונות ממקום מאוד רגשי, עדיין לא הבנתי מי זה הלקוח הגברי הישראלי, זה משהו שאני בוחנת אבל כרגע אני עושה את זה בעיקר בשביל הנפש". בחנות אפשר כבר למצוא דגם של ג'קט גברי וחולצת מכופתרת בסגנון אתני, ואליהם בקרוב יצטרפו זוג מכנסיים.
כמו רוב המעצבים בתקופה זו של השנה, הדבר העיקרי שמעסיק את שרון כעת הן ההכנות הקדחתניות של קולקציית החורף, דר שמדיר שינה מעיניה לא פעם. "יש חששות לקראת החורף הקרוב מהמצב בשוק. יש גרף ירידה מאוד ברור גם מבחינת הטראפיק בחנויות גם מבחינת המכירות עצמן. כל היקף העבודה ירד אצל כל המעצבים, וזו גם לא בושה להודות בזה. מי שלא מודה בזה ככל הנראה נשען על חנויות בחו"ל ואתרים באינטרנט. אני גם מחפשת היום נישות מסחריות כאלה, כי אפילו על לקוחות קבועים קשה להסתמך היום".
פתרון של הוזלת מחירים כרוך בהוזלות עלויות, מה שלא מהווה אופציה עבורה, למרות המשמעויות הבלתי מסחריות הנלוות לכך. "אני מרגישה כל הזמן צורך להסביר. עלויות הייצור והבחירה של הבדים מאוד גבוהות. סימפל אז דאט. המשמעות של בד יותר זול זה הוויז'ואל שיתקבל ואיך שהבגד ישב על הגוף. יש הבדל גדול בין סריג לייקרה שנצמד ונדבק לגוף לעומת אריג. הגזרות המחויטות מחייבות בדים אווריריים, וזה בא לידי ביטוי באיכות. יש היום הרבה מעצבים ישראלים שאחרי שלוש כביסות הבגדים שלהם הופכים לסמרטוט. המחיר הוא ביחס ישיר לאיכות הייצור. זה לא שאני מחפשת להתעשר מזה, אני מחפשת להתפרנס".
טווח מחירים: 420-820 שקלים.
LAYOU, פרישמן 21, תל אביב; לבונטין 2, תל אביב, בתיאום מראש: 054-6665875