על שער גיליון קיץ 2012 של מגזין הגברים הדו-שנתי של ווג Vogue Homme International, שיתפרסם בשבוע הבא, מתנוסס הדוגמן האמריקאי שון אופרי. שיערו הארוך במקצת מסורק בקפידה לאחור, עיניו כהות, ורמזים לזיפים ניכרים בפניו. מבטו פתייני ומלא ביטחון עצמי. סט הבגדים הלבן שעל גופו חולצה מכופתרת שנותרה פתוחה לרווחה ומכנסיים החובקים את האגן מדגיש היטב הן את עורו השזוף והן את כתפיו הרחבות. בחלקו התחתון של השער, באותיות גדולות וצרובות, מופיעה המילה 'אובבסיה', כרמז אפשרי למנעד הדחפים הראשוניים האמורים להתעורר עם ההתבוננות בתמונה.
טייפקסט דומה של דוגמנים, ובדרך כלל גם עם מינון מעקצץ של שיער פנים דוקרני, שוטף דפי כרומו נוספים: בחזית מוסף הסטייל החדש של המגזין GQ רוסיה, פרוסה תמונתו של דוגמן מסוקס, שעצמות לחייו בולטות ועינו מוצללות כעיני טורף; בתוך גיליון האביב של מגזין אופנת הגברים הצרפתי Numero homme נכללת הפקת אופנה המשחזרת שילוב קטלני בין סיגריה, ג'ון טרבולטה ואלביס; ואילו את השער של המגזין הבריטי Another Man לקיץ הנוכחי, מעטר גבר ערבות מחוספס מראה.
אלו הן הוכחות מצולמות ומוחצנות למדי לשינוי רדיקלי במודל היופי הגברי; קריאת קרב שמשמעותה, במילים עדינות, "היפסטרים, החוצה!". בשש השנים החולפות הובילו את תודעת האופנה גברים צרים ושדופים, צעירים במובהק, אשר על גופם בגדים גדולים ממידותיהם המשווים אותן לקולב, או פריטים הדוקים המקצינים את רזונם. בראשית המגמה, היו הם נערי רוק מבית מדרשו של המעצב הדי סלימן (שבאופן אירוני למדי מתקמבק בימים אלה ממש). לאחר מכן זז מעט הטעם והתקבע על טיפוסי שוליים מסצינת האינדי. פורמולה גברית ספק-ברלינאית-ספק-מניו-יורק החנוטה בבגדים המהדהדים את שנות ה-60, לרבות חולצות משובצות, משקפי קרן מוגזמים בעוביים או מכנסי ג'ינס שנתלים גבוה על המותניים, כשהפער היחיד הוא בין החזות הווינטג' של בגדיהם לגיל הביולוגי של גופם.
עולם האופנה מחשב מחדש כעת את ההשראות שלו, ובהתאמה גם את דמות הגבר הנושא אותן על גופו, החל מהבגדים אותם הוא לובש ועד לגוף עצמו. אפשר לתת בו בקלות סימנים. הוא נעשה כהה ושזוף, אתלטי, חיו?ני ומסמל תשוקה מינית ואולי החשוב מכל נערי פחות. איזשהו מודל המזכיר במידה מסוימת את המראה של סוף שנות ה-90, כפי שנבטו מבעד לפרסומות של בתי האופנה האיטלקיים, לרבות דולצ'ה וגבאנה או ארמני.
"זה נכון. זוהי מגמה שאני צופה בה בשנה וחצי האחרונות", מעידה קרן גילן, המעצבת הראשית של רנואר-מן, שכללה בקולקציית הקיץ הנוכחית סיפור ספורטיבי מובהק שהומחש בתצוגת האופנה על גופם של דוגמנים חטובים. "גם הכיוון לחורף הבא מבטא גישה פחות ילדותית. במקום זאת מודל של גברים שיש להם יותר ניסיון, יותר ידע. בקיצור, פחות שברירי. גם עולם החומר משתנה ואנחנו עוברים להשתמש בחומרים טבעיים יותר, מחוספסים יותר, שהם יותר RAW (לא מעובד- ל.ש.)."
"בכלל מסתמנת בעונות האחרונות חזרה לערכים שמתרפקים מעט על נוסטלגיה", מצטרף לדבריה שגיב גלעם, מעצב ראשי בקסטרו-מן. לראייה, בתצוגת הקיץ של המותג הוצגו הדוגמנים כשיבוטים של 'לורנס איש ערב', כולל המתח בין העור למוד-שמש מהמדבר והעיניים המצועפות, המודגשות בשחור. "יש פה קריצה. מצד אחד זהו גבר מוקפד מאוד, מצד שני הוא גם מחוספס, לא מגולח. וזה היופי באינטרפטציה העכשווית. פעם, אבל עם אדג'. אפילו הקו החדש שלנו, בלאק, שמתבסס על פריטים מחויטים, שם במרכז אימג' של גבר בוגר יותר."
"החליפה היא הקי-אייטם (פריט המפתח ל.ש.)", הוא מפרט את האופנה של המגמה החותרת להגדיר גבר יצרי, "ויש לה עכשיו גרסאות נוספות. כמו חליפות מפשתן, שזה חומר 'אמיתי', לא חלקלק, שמתקמט, בניגוד לבדים מעודנים או שיש להם ברק קל".
כמו תמיד, מתחולל באופנה המאבק בין הראש לאיזור החלציים, בין הרוח לגוף, וכעת זה האחרון יוצא עם ידו על העליונה. מצטיירת תנועה מרקעים של תנועות אמנות המסמלות גישה איטלקטואלית רבים מההיפסטרים חיקו איזשהו מודל נעלם של אנדי וורהול או דיוויד הוקני אל ערכים של תפקידים גבריים מסורתיים. למשל, עולם הצבא ובגדי העבודה של מעמדות הפועלים, סיפורים העומדים מאחורי אין ספור קולקציות לחורף הבא, הן בפרשנויות שמרניות כמו בדיור הום ובמותג הבריטי בלסטף, או בפרשנויות מרחיקות לכת וקיצוניות כמו בוורסצ'ה.
גם החליפה המחויטת, ססמוגרף רגיש לשינויים מעצם היותה חלק הארי, הפורמלי והמקצועי של הארון הגברי, מגיבה ומקבלת על עצמה כריות כתפיים, דשים רחבים או רכיסות כפולות - שלושה אלמנטים המייצרים כולם אשליה של טורסו משולש ומועצם, המרמז על כוח פיזי ושררה.
פרדוקסלית, זוהי לא שעת ההזנחה. למעשה, ההפך הגמור הוא הנכון, וגברים נותרים מוקפדים. הזיפים הם זיפים שנקצצו בקפידה לאורך הנכון, השרירים הם פרי חדר הכושר והעור השזוף למוד שמש ומכונים. זהו הפער הבלתי נתפס בין הטווס לכובש.
בתיאום מושלם, בתרבויות הסובבות את האופנה מתגלים גיבורים המממשים בעצמם את הערכים שכעת מוצאים בהם עניין מחודש. הסרט עטור הפרסים 'הארטיסט', העמיד במרכזו דמות גבר כל יכולה וכובשת, שיש בה מינונים נדיבים של ערכים קלאסיים (וחליפה שהיא לא קצרה מידי ולא צרה מידי), ויש הרואים בג'ורג' קלוני, בסרט 'היורשים', מעין גלגול של גיבור מיתולוגי. אפילו הפרסומת העכשווית ל-Old Spice, פורטת את ההשוואה בין הגברבר החיוור היושב על הספה, לפרזנטור מסותת וכהה, מלא קסם אישי וביטחון; קזנובה אולטרה מודרני.
האם זוהי אכן כמיהה לסדר ישן, שתחתיו פועמים מצ'ואיזם, כוחניות וערכים שמרניים, או שאולי האופנה, ואידיאל היופי הנלווה לה נמצאים תמיד בתנועת מטוטלת, והם מתנהלים בין שני קצוות? הרי היפסטרים, או אותה חזות נערית וחסרת טורסו, נועדו כדי לחלוק על אמות המידה המקובלות. כך או כך, בשינוי המוזה הנוכחי יש כדי להעיד על סכנה. נוטים לשכוח שלא רק שחרור נשי ידעה ההיסטוריה, אם כי גם שחרור גברי, שאיפשר לזכרים לאמץ לעצמם תפקידים אחרים ונוספים בחברה. כעת, הם לא רק עתידים להתלבש ולהיראות אחרת, אלא בסופו של דבר גם לשוב אל שדה המלחמה, אל העבודה היצרנית ואל התפקיד המחייב כמובילים בריקוד הוואלס.
