"הקולקציה לא עוסקת בפנטזיה; זו הצעה של בגדים אמיתיים לגבר אמיתי", צוטט מעצב האופנה הצרפתי אלכסנדר מטיוסי (Alexandre Matiussi) במגזין הגברים GQ, שבועות ספורים לאחר שהשיק את קולקציית הביכורים שלו בשנה שעברה. ואכן, בבגדים שהציג תחת השם AMI ('חבר' בצרפתית וצירוף אותיות שמו), חלומות לא היו העיקר, אם כי המציאות היומיומית. מכנסיים מחויטים בגזרה ישרה, מעיל גשם פרקטי שצלליתו מזכירה את האות A או תיק נשיאה רחב ומעוגל, חף מכל קישוט מיותר העשוי עור הפוך, נמנים עם העיצובים המרכזיים מתוכה.
מטיוסי הוא מעצב הנמנה עם זן מתפתח בעולם האופנה העכשווי, מהסוג שבדרך כלל אינו זוכה לתשומת לב יתרה. הכוונות שלו מסחריות במובהק, רף המחירים שלו נחשב נמוך ביחס למותגים המבוססים על מעצב בודד ובשלוש הקולקציות האחרונות הוא לא מגלה שום כוונה להמציא מונחים אסתטיים; לכל היותר, לשכלל אותם מעט. "בגדים עם הטוויסט הנכון", תיאר באמירה שחוקה את סגנונו, ואת כוונותיו, באזני המגזין הבריטי 'דייזד אנד קונפיוזד' לפני כחודש.
למרות השימוש בקלישאה (הוא אפילו דיבר על בגדים שיכולים לחיות לאורך זמן באחד הראיונות), דבר אחד נעשה ברור ברגע שנחשפים לעיצוביו. מטיוסי אולי ויתר על הגשמת פנטזיות, אך מסתמן כחלום הרטוב של כל קניין. הבשורה שלו לא מגולמת באופנה, אם כי ביכולת להרכיב פריטים מוכרים להפליא ולהוציא מהם את העוקץ הנדוש. יש בהם מינון מדוייק ומעודן של חדשנו?ת, שגורם להם לא לבלוט מעל לפני השטח, אלא להשתלב בו, ומצד שני לא לשקוע מתחת לרדאר, עד שלא מבדילים בינם לבין אחרים. איזון, שמעטים מצליחים להשיג.
זו בוודאי הסיבה לכך שקיבל מעמד של להיט בקרב בוטיקים קובעי טעם. בזמן קצר הרי המותג עצמו קיים בקושי 12 חודשים התברג AMI אל מחלקות הגברים עתירות תהילה, כמו בארניז בניו יורק, אתר האופנה המצליח מיסטר פורטר, או הכלבו האלמותי 'בון מרשה' בפריז, אם למנות מקבץ מייצג.
הכיוון עליו מתבסס AMI, שכבר השוו אותו למותג הקז'ואל הצרפתי והאינטלקטואלי APC, הוא מעט משונה בהתייחס לניסיון היצירתי שצבר מטיוסי (31) בעולם האופנה עד כה. על אף שנולד בפריז, הוא גדל בחלק מהזמן בנורמנדי. את לימודיו באופנה השלים בבית ספר ציבורי, כשמעצב הנעליים פייר הארדי נמנה עם סגל מוריו. בתחילה השתלב בבית האופנה כריסטיאן דיור, ועבד לצידו של לוקאס אוסינדריוור, המשמש היום כמעצב הגברים של לנווין, על קו הקלאסי בקולקציות העונתיות. לאחר מכן נטש את המיושב ועבר אל בית האופנה ז'יבנשי. שם, היה חלק מהצוות שפיתח את קולקציית הביכורים של ריקרדו טישי, אשר אופיינה במערכות לבוש בוורוד פוקסיה, חולצות תחרה ושאר עיצובים שנויים במחלקות מגדרית. אופנה, שאין לה דבר במשותף עם היצירה של מטיוסי, שהיא לחלוטין קונסרבטיבית.
לפני כשנתיים, אחרי תקופה קצרה של עבודה תחת מרק ג'ייקובס (שוב, אחד המעצבים הקונספטואלים הפועלים בעולם הסטייל), החליט מטיוסי לייסד מותג משל עצמו. לדבריו, כבר בשלב גיבוש הרעיונות הראשוניים, החליט שהקו המייצג יהיה פחות אפקט במה השמור לתצוגות אופנה, ויותר בגדים שימושיים, שיש בהם מאפיינים פונקציונליים ברורים. וכפי שרבים נוהגים להסביר את המניע מאחורי יצירתם, הוא ביקש ליצור לעצמו אופנה, שהוא לא היה יכול למצוא במקומות אחרים.
האם זוהי אכן אופנה חד פעמית? זו שאלה מסובכת משנדמה. אם להכריע ביחס לקולקציה לחורף 2012-13, המטפטפת בימים אלה אל החנויות, סך כל החלקים גדול מכל אחד מהם. נושא ההשראה לקוח מחופשות סוף שבוע בטבע, מה שתרם אל אפיל בריטי ואמריקאי מובהק, המשלב פריטים מחויטים כמו בלייזרים צמריריים ברכיסה כפולה, לצד מעילי בופאלו משובצים מקנבס מצופה ודוחה מים, מכנסי דנים שטופים או סריגי דייגים בטקסטורות קלאסיות. הפרופורציות עצמן מודרניות, ומטיוסי משחק בעדינות בין עליוניות אוברסייז לחלקים תחתונים הדוקים יותר. לזכותו של המעצב יאמר, שהוא לא פסח על הזדמנות לקצת יצירתיות, ושילב גם הדפס פרחוני ייחודי, כמעט קמופלאז'י באופיו, אשר אוורר את החזות המצ'ואיסטית כל כך של הקולקציה וסילק כל חשד לדמיון מוגבל.
עם זאת, זו גם לא אופנה גדולה, והתיאורים המלווים אותה, כמו גם אמירותיו של המעצב עצמו, אינם מקוריים במיוחד. מנגד היא לא קטנה, ולו משום שהיא מסוגלת לשכנע שיש בה את כל החומרים מהם בונים מסורת ארוכת טווח; כוכבים, שיש להם פוטנציאל לדלוק נצח. ואם זה מה שמלכתחילה המעצב שאף ליצור, ואם הקהל מנדב את גופו לבגדיו, מי צריך מבקרי אופנה שיאמרו אחרת?
