אפשר היה לחשוב, שתקופת עבודה בבתי אופנה שאפופים בהילה יוקרתית וידועים בקונספטים שנועדו לגרות את המבקרים, הייתה מייצרת אצל אלכסנדר מטיוסי שאיפות לגבי עצמו. אבל למרבה הפלא, למרות שעבד הן בקו הגברים של דיור והן תחת ניהולו האמנותי של הרדיקל ריקרדו טישי בז'יבנשי, מטיוסי (31) מחליט לנקוט בגישה אחרת ופרקטית יותר בכל הקשור למותג הצרפתי AMI, אותו חנך לפני כשנה וחצי.
באופן שכמעט ואינו מתקבל על הדעת, עבודתו מורכבת מפרדוכס. מצד אחד, הוא פועל בצורה מעט חריגה בנוף האופנה; מצד שני, הוא מציע את הלבישים שבבגדים. את הפרזנטציה לקולקציית קיץ 2013, למשל, ערך בחודש שעבר באחוזה במראה כפרי, בלב אחד הרובעים הדרומיים של פריז. במקום מסלול, ניצב בחצר הבית שולחן ארוך, ערוך לתפארת במיני מעדנים, כשסביבו ישובים או עומדים הדוגמנים, לבושים מעילי פרקה קלים העשויים דנים, סריגים בגווני אדמה או חליפות כותנה, שהן בוודאי לא צרות מידי. את ההבעה המיוסרת על פניהם, או העמידה הסטאטית, החליפו מחוות כמו אכילה משותפת, השקת כוסות יין, ושיחות גלויות בינם לבין עצמם. מעין משתה וחגיגה שאין להם שום קשר לאופנה בכלל, או לאופנה בפריז בפרט.
"זו קבוצה של חברים, ביחד. אתה יודע ש-Ami משמעותו 'חבר' בצרפתית?", מספר מטיוסי בראיון ישראלי ראשון מדוע דומה הצגת הקולקציה למפגש ידידים אגבי, וכיצד היא קשורה לשיטת היצירה שלו. "אני תמיד מנסה לקחת את הרעיונות וההשראות העונתיות מהחברים שלי. אנחנו מנהלים שיחה בתחילת העונה. אני יושב ליד השולחן ושואל אותם או קיי חבר'ה, מה אתם רוצים ללבוש בעונה הבאה?".
בעונה הבאה הכיוון ממשיך לשלב בין הטבע, כביטוי דק למצ'ואיזם, לבין לבוש העירוני הפורמלי. "אני רוצה להכניס הרבה חייטות, וגם קצת יותר קז'ואל", הוא מציין ביחס לחליפות מחויטות בגוון בורדו עמוק, או מכנסי דגמ"ח דקים, נטולים כל קישוט מיותר מלבד כיסים שימושיים. "הכוונה היא להציג את הכל רך יותר. הז'קטים לדוגמא הם לא מבוטנים, הכתפיים מעוגלות, ויש הרבה פשתן. הסוודרים הם כמו רשת, מאוד קלים, והכוונה היא לערבב אותם עם ז'קט או ג'ינס".
ועדיין, המעצב הצרפתי הצעיר, שגדל בסמוך לנורמנדי, משאיר ליצר דריסת רגל קטנטנה. שניים מהפריטים בקולקציה מכנסי צ'ינו וחולצת מיזע עם ברדס - כוסו בהדפס אקסטנצרי של ציפורי שיר, שכאילו ונתלש מתוך ספר טבע. "הציפורים הן ציפורים צרפתיות. חבר שלי, שהוא מעצב גרפי, צייר אותן. יש לנו אותן על רקע של חמרה, ועל רקע של כחול כהה".
הגישה הפשוטה של מטיוסי קוראת תיגר על המוסכמות המקובלות בקרב אוכלוסיית המעצבים, לפחות אלה שאינם רואים בעיצוביהם תוצר של רשתות אופנה. במקום גאון המכתיב את סדר היום, ושאמון על המצאה של קו מתאר חדש מידי עונה כוונה מודעת ונטולת כל שמץ של התנצלות להתחשבות בצרכים, ברצונות ובשאלה מה גברים רוצים, בעצם, ללבוש?
"אני מנסה לעשות מלתחה. אני לא עובד באופן תמטי. אני חושב על מה שאני רוצה ללבוש, על מה החברים שלי רוצים ללבוש, ואז אני משרטט מעיל, ז'קט, זוג נעליים ואני מנסה לחשוב איך אפשר לערבב אותם מבלי לעשות להם סטיילינג", הוא מסביר, ואז מחווה בידו על קבוצת הדוגמנים המכונסת מול השולחן העמוס. "אני מקווה שזה לא יותר מידי מסוגנן, אלא מאוד טבעי. אתה יכול לדמיין, שאחד הדוגמנים פה באמת פוסע לגינה".
"זו הסיבה שאני לא עושה תצוגות אופנה. כלומר, אף פעם אל תגיד אף פעם, אבל אנחנו לא באמת מאמינים בהן, אלא באינטראקציה עם הקהל". אותו חיפוש אחר דיאלוג, שבסופו תשובה מוצקה למדי לגבי מה אנשים מבקשים למצוא בתוך הארון, הפכה את מטיוסי בשנה החולפת לחביב הקניינים. השקה מיוחדת עבור Ami נעשתה במספר בתי כלבו מרכזיים, בין היתר בארני'ז בניו יורק (המחזיק קולקציות של המעצבים הגדולים בעולם), בון מרשה הפריזאי, ועד אתרים מקוונים לאופנה, כמו מיסטר פורטר (המקבילה הגברי של נט-א-פורטר). כמובן, שגם העובדה שמחירי הפריטים שלו נחשבים נמוכים ביחס לקולקציות מעצבים, סייעה לו לזכות באהדה וברשת פריסה מרשימה, לפחות ביחס מעצב צעיר כל כך.
בעוד שהשוק מוצף באופנה מסחרית והכוונות של מטיוסי מסחריות לחלוטין הוא, בניגוד להרבה אחרים, מצליח לשכנע גם את עורכי האופנה שלביש הוא לא בהכרח רע. אפשר למנות לזכותו איזכורים בפלטפורמות עיתונאיות משפיעות הקולקציות שלו מסוקרות ב-Style.com, או במגזינים מסוג 'דייזד אנד קונפיוזד' ו-GQ. בנוסף, כמות הקהל ומבקרי האופנה שביקשו להגיע להצגת הקולקציה המדוברת, מעידה לא מעט על מעמדו ההולך ומתגבש. לפעמים, מסתבר, אנשים רוצים בסך הכל קצת פופ.
איך אופנה יומיומית כל כך, כובשת מעריצים רבים כל כך?
