עיניו של מעצב בגדי הגברים דורון אשכנזי נעוצות במסך המחשב שבחנותו ברחוב דיזנגוף, תל אביב, והוא שקוע בתצוגת ברברי שנערכה במסגרת שבוע האופנה לחורף הבא שננעל לפני ימים ספורים בלונדון. מדי פעם הוא ממלמל מילות התפעלות מהצעיפים הנהדרים הכרוכים סביב כתפי הדוגמנים. אם תטענו בפניו שכל זה רק מזכיר עד כמה שולט בארץ שיממון אופנתי, במיוחד בשוק בגדי הגברים, הוא לא יתווכח.
מצד שני, הוא גם לא ממהר לבוא בטענות אל הגבר הישראלי, זה שרגיל שמטיחים בו האשמות שהוא נראה מוזנח, מתלבש גרוע ובעיקר קמצן. בצעד יוצא דופן, המעצב הוותיק מעלה את הרעיון ששוק העיצוב הישראלי נחלש לא בגלל המחירים והתחרות שמציבות הרשתות המהירות, אלא משום שהמעצבים הגיעו למצב שבו הם מתאימים את עצמם בלהיטות יתר לקהל שלהם, עד שלבסוף הם לא מאתגרים את הטעם שלו בכלל.
"אם אנחנו לא מציעים דברים מעניינים, אנשים לא באים. לדוגמה אם מלכתחילה אנחנו לא מאמינים שהקהל הישראלי ילך עם מכנסיים צבעוניים, זה מקפיא את המעצבים ואז זה חוזר אלינו - אם לא נהיה נועזים ושונים לא יבואו אלינו. אולי אנחנו פשוט לא מספיק אטרקטיביים בשבילם. היתרון הגדול שיש לנו על פני הרשתות הוא בעיצוב. אני לא רואה אפילו שיש תחרות בינינו, הרי הרשתות לא רואות אותנו ממטר. אז נכון, לא כל הקולקציה צריכה להיות נועזת, אבל לפחות 30% ממנה צריך להיות לנשמה. אנחנו הרי לא ממציאים פטנטים, בסך הכל נותנים פרשנות בחומר, בדיטיילים. מעצבי אופנה הם לא מכתיבי אופנה לדעתי, הרחוב מכתיב אופנה ואנחנו נותנים את האופציות".
אשכנזי, שמלמד גם סטודנטים לעיצוב אופנה בבצלאל, מחדד את הנקודה כלפי השוק הספציפי בו הוא פועל. "אני מעצב לגברים, שהם קהל קטן יותר מנשים, ביקורתי יותר, שחשוב לו מאוד הפרקטיות והנוחות. כל זה מכניס אותי כמעצב לדריכות יתר", הוא מסביר מה עובר לו בראש בתהליך העיצוב. "גברים שיוצאים מתא המדידה מתחילים תמיד לעשות תנועות ספורטיביות, להתכופף ולעמוד ואז שוב להתכופף ולמתוח את הידיים לכל מיני כיוונים, כדי לבדוק עד לאן הבד יכול להימתח ואם זה נוח. מצד שני, המעצב לא יכול לתת לעצמו להיסחף עם עניין הנוחות והיא לא יכולה להיות זו שתקבע את האג'נדה שלו. לפעמים עניין הפרקטיות משבש את היצירתיות של המעצבים הצעירים".
סוגיית המחיר, נושא טעון ונפיץ לאחרונה, זוכה גם היא להתייחסות יוצאת דופן מכיוונו. למעשה, אין לאשכנזי מילה רעה להגיד על הלקוחות דווקא. "אני תופר בירושלים ומשלם הרבה כסף על תפירה, אבל אני לא מתבכיין, זו לא הסיבה שבגללה אנשים מתקשים לקנות אצל המעצבים", הוא מסביר. "אנחנו המעצבים עושים מכירות, פותחים אאוטלט ומכריזים על סוף עונה וגם פה זה חוזר אלינו. כולם הפכו לקהל של סיילים ומכירות. יש כאן פרדוקס כי הרגלנו את הקהל לקנות בסייל. למרות שכישרון לא חסר בארץ, כשמעצבים לא מוכרים הם מאבדים את הביטחון ומתחילים להיזהר בעיצוב, במיוחד מעצבים בתחילת הדרך".
קולקציית החורף החדשה של אשכנזי אמורה להביא לידי ביטוי את כל התובנות. היא בנויה בצורה מפתיעה ואחרת ביחס לקולקציות עבר שלו. במקום קולקציה מובנית שיש קשר בין הפריטים בתוכה, הוא עיצב אוסף של דגמים ייחודיים וספציפיים. התהליך אמנם הביא לקולקציה יותר צרה מבחינת דגמים, אבל שכל פריט בה מושקע מבחינת גזרה, חומר ופרטים.
"זוהי קולקציה של פריטי מפתח שהדבר היחיד המשותף ביניהם הוא העובדה שאני עשיתי אותם. לא חייבים להיות מסוגננים מכף רגל עד ראש בכל הקולקציה, מספיק פריט אחד שסביבו אתה בונה לוק שגורם לך להיראות אחר. אלו פריטים מרכזיים שעומדים במרכז ההופעה. יכול להיות שמי שיקנה את כל הפריטים ביחד ייראה מתאמץ מדי. אולי זה לא נכון מבחינה כלכלית, אבל אפשר כמובן לקנות כמה פריטים וללבוש כל אחד מהם לחוד. הקולקציה מיועדת למי שלא מעוניין להיראות כמו כולם, לשבת בבר ולראות את זה שיושב לידך לובש את אותה חולצה שגם אתה קנית בזארה".
רוב הבגדים בקולקציה הם בגזרת אוברסייז, אין כמעט משהו צמוד לגוף. מלבד מכנסיים רחבים מעט, אפשר למצוא מעילים קצרים דמויי מעילי טרנץ', שעשויים מג'ינס מצופה בחומר אטום למים או מבד כותנה קטיפתי. אלה נרכסים בכפתורי עץ ומלווים בקפוצ'ון בעל בטנה בצבע שונה מזה של המעיל. בנוסף, בולטים גם ז'קטים מכותנה, שבחלקם הפנימי משולבת חתיכת פוליאמיד - בד גלישה שמקשיחה את החלק הקדמי; ז'קט בד עם שרוולים בדמוי עור; או חולצת טי ארוכה עם מפתח וי א-סימטרי.
ומה הלאה? "אני מסתובב הרבה ברשתות כדי לבלוש אחרי הגבר הישראלי ולכוון את עצמי מבחינת הגזרות והצבעוניות. אני מקשיב לשיחות בין זוגות שבאים לקנות. כמעט תמיד הגבר לא רוצה להוציא כסף ובנות הזוג מפרגנות לקניה. החורף הורדתי מחירים. אני מעדיף להרוויח פחות ולמכור יותר".
דורון אשכנזי. דיזנגוף 187, תל אביב.
טווח מחירים: 200 - 750 שקלים
