"התחרות העונה הפכו לעשירות וסמיכות יותר. קבוצת התחרה מורכבת מפריטי תחרה ALL OVER המציגים עושר של טקסטורה ונותנים פרשנות גרטרודית למגמה חורפית דומיננטית", כך מלוות בנות גרטרוד במילים את קולקציית חורף 2011. אך השימוש החד משמעי בשם התואר 'גרטרודי', מעורר קצת אי נחת, זאת מכיוון שהעונה אין כתב יד ברור בקולקציה או זכר כמעט לרוח של גרטרוד. הנוכחות הברורה ביותר היא של הליכה לקראת גיל המעבר, דרך אינספור טוניקות שייחודן לא ניכר לעין, כמו גם חולצות סריג שלא מצליחות להוכיח שיש בהן סוג של ייחוד שיש לתת עליו את הדעת, על אחת כמה וכמה לא דרך שימוש ייחודי בשם תואר כה אישי.
לכן, אל מול הקטלוג של המותג, ואל מול הקולקציה, עולה הרצון לשאול 'מה הכוונה בגרטרודית?' גרטרוד הוא שמה הפרטי של סבתה של נטע טבת, בעלת המותג לצדה של רות מילגרום, אבל זה הרי לא העניין. מה שמעניין בשם התואר החדש הוא הוודאות שהוא מביא עמו. גרטרוד, כך עולה מהמשפט המצוטט, מביאה עמה סגנון חד משמעי, שניתן כבר לכתר אותו במילה אחת.
20 שנה עברו מאז פתיחת החנות הראשונה של גרטרוד ברחוב שינקין, והקומבינזונים והלנז'רי שהפכו לכתב היד של הייבוא והעיצוב של גרטרוד, ליוו את מילגרום וטבת בכל אחת מהשנים הללו. אבל כעת עומדת בסימן שאלה הקולקציה שעליה ומולה נעשה השימוש בשם התואר שמבטא את הלך הרוח של המותג.
העונה, לאחר שש שנים בהן עוצבו פריטי המותג על ידי יעל כהן רז-פורת ושירה שיר, מתהדרת גרטרוד במעצבת חדשה וצעירה. בלה גונשרוביץ למדה אופנה בלונדון, ולאחר מכן התמחתה אצל מעצבים לונדונים כמו אן סופי-בק ואילי קישימוטו. היא עבדה בעיקר במותג האוונגרד הניו יורקי טרי אס פור (threeASFOUR) ובגוטקס כעוזרת מעצבת וכמפתחת מוצר, וזוהי הפעם הראשונה שבה גונשורביץ עובדת כמעצבת.
"אני הגעתי לגרטרוד עם משהו יותר אישי שלי. אני יותר אוהבת את הסגור ואת הבגדים הגבריים, אך מעבר לכך חשוב לי גם להעביר את המצב העולמי. היום טרנדים הפכו למילה גסה, אבל זה סוג של הלך רוח שנובע מהדברים שמתרחשים בעולם", פורשת גונשרוביץ' את האג'נדה העיצובית שלה, ומי שמכיר אותה יודע עד כמה העולמיות הזו היא חלק ממנה. לכן מעניין לבחון את האופן שבו הנוכחות שלה מתבטאת במותג, שדואג מאוד לשמור על הלקוחות שלו, ושלא נושא לרוב אמירה עיצובית מפתיעה.
בקולקציה הנוכחית, שכוללת כמה זוגות מכנסיים, חצאיות, שמלות, חולצות והרבה מאוד טוניקות, ישנם רק ארבעה פריטים שנחקקים בזיכרון, שקשה לאתר ביניהם חוט מקשר: שמלת תחרה המשלבת כותנה באזור הכתפיים, היוצרת דימוי של כריות כתפיים נטולות נפח, עם רוכסן בולט וחגורת מותניים רכה שעשויה חצייה מהתחרה של השמלה ובחצייה מכותנה; קרובה אליה היא חולצת אריג בעלת הדפס בגוונים חומים שנושאת עניבה שיכולה להיקשר לפפיון או להפוך לסוג של צעיף דקיק. הפריט הזה, מביא איתו את רוח שנות ה-70, ובשילוב הנכון הוא יכול לקבל את הבמה הראויה לו. הרחק מהם עומד המעיל של הקולקציה, שהוא למעשה ז'קט עבה וכהה עם רוכסנים בולטים ובטקסטורה של טוויד, ואחרון ברשימה עומד מכנס געטקס, שנועד לדברי המעצבות להחליף את הטייץ המעייף שמלווה את לקוחותיהן. קשה לומר שנעשה ניסיון לשפוך אור על הפריטים הללו, בקטלוג שצילמה רוני כנעני. הפריטים הללו עומדים בגפם, בתוך קולקציה שקשה לאתר בה סוג של הלך רוח ברור.
גרטרוד הגיעה לתל אביב עם לנז'רי שקופים, שילוב של גרבי ברך, וחוסר התאמצות שממנה ניבט סקס אפיל אחר, לעתים ילדותי, לעתים חסידי ולעיתים כזה שפשוט נשאב מעולם הריקוד. השילובים של הפריטים בנו את התדמית, דרך קרדיגנים ארוכים ואווריריים, שצורפו למחוכים וקומבניזונים כחלק מההלבשה היום יומית.
אך בקולקציה הנוכחית, כל העדויות המרגשות הללו נעלמות מהעין, והחלוקה בין קולקציית הלנז'רי לקולקציית הקז'ואל, היא חד משמעית. הן לא מתקשרות, למרות נוכחותה הבולטת של התחרה. אין באוסף הפריטים הזה יותר מידי סטיות, באותו האופן שבו בצילומי הקטלוג אין כלל הרבה מהחדש, והם כרגיל משדרים אווירת קומביזונים רכה, על גבול הרומנטית. מצדן של טבת ומילגרום, מוכרות היתר של הצילומים, אינה יוצרת אי-נוחות. אולי כי מבחינתן יש הרי שם תואר שמכיל את המהות של גרטרוד.
מחירים: חצאיות 600-700 שקלים; צעיפים 300-750 שקלים; חולצות 260-1,000 שקלים; שמלות 400-1,500 שקלים; מכנסיים 500-750 שקלים.
גרטרוד. דיזנגוף 225, תל אביב; אוסישקין 44א' רמת השרון; גרטרוד הקטנה - חנות עודפים, פרישמן 77 תל אביב; מתחם בית חרות
