לי נמאס

שרה בראון, שבקרוב מציינת כמעט עשור של פעילות והפכה לאייקון של אופנה אנדרוגינית-מינימליסטית ואפורה, עשתה ככל יכולתה כדי לרדת בשנה החולפת למחתרת. בניגוד חריף לדרך פעולתה בעבר, היא החליטה שלא לצלם קטלוג העונה, לא להציג את הקולקציה לתקשורת באופן מסודר, ואפילו להקדים באופן משמעותי את מכירות סוף העונה לתחילת דצמבר, במקום אמצע ינואר. הכול נעשה כביכול רק כדי שלא ישימו לב אליה או אל קולקציית החורף, על אף שזו נמכרת כרגיל בימים אלה בחנות הוותיקה שלה ברחוב דיזנגוף בתל אביב.

הפריטים התלויים בחנות רק מחזקים את אווירת שנת-החורף של בראון. הם דקיקים וקיציים מאוד באופיים, כמו שמלת קומבינזון כהה עשויה כותנה, עליוניות ניילון קצרות ואווריריות בשחור או לבן וחולצת טי ארוכה בצווארון חסכני וקטן. מלבד שמלת פוטר אפורה, שנפחה? נגזר מעוביו של הבד, רובה של הקולקציה מורכב מבגדים בסיסיים ונוחים, התואמים באופן מוחלט את הסגנון שיצרה לעצמה המעצבת בשנים האחרונות ובעיקר – אין בהם חדש. "זוהי באמת קולקציה שהיא כמו סיפור המשך של העונה הקודמת", היא מעידה על החורף הנוכחי, שלכל הדעות ומכל הצדדים, לא קיבל תשומת לב מספקת, גם אם היא מתעקשת כי היא עומדת מאחורי כל פריט התלוי על הקולבים.

"זו אולי הייתה בחירה ללכת אחורה, לבחון את עצמי, את המקום שלי כמעצבת", מסבירה בראון מדוע היא נפקדת לאחרונה מסדר היום האופנתי. "הבחירה הייתה לא לצלם קטלוג כי אני צריכה הפסקה. חשבתי שאם אצלם זה לא יעיד על התפתחות מספקת. זו הייתה בחירה מודעת לחלוטין".

"יש לי הרגשה שהכול נראה אותו הדבר. יש לי הרגשה ששום דבר אינו מרגש אותי. לא רק כמעצבת, אלא בכלל. החלטתי שאני שומרת על שקט תעשייתי כדי שבקיץ הבא אבוא עם אמירה יותר חזקה. אני פשוט רוצה לחדש שוב פעם, להרגיש שאני מרגשת את עצמי. זה תחום מאוד שוחק, עיצוב אופנה. בכל התהליך של הייצור אתה לא עוצר כדי להיות מעצב 'פרופר', אלא תמיד עסוק בדברים אחרים. אני צריכה לאסוף את עצמי מחדש".

"לא. אני מספיק זמן בשוק. ואם כן, זה לטובה. כי לפעמים צריך להיות מאחורי הקלעים כדי למצוא את עצמך. לא. אני פשוט מאמינה בעצמי".

בראון יודעת היטב מה בנה אותה. היא פרצה עם הטון האורבני, המעורפל מינית, הנוקשה, המלנכולי והמאוהב באריגי כותנה כמעט שקופים, וסללה יחד עם המעצבת רוני בר שפועלת באותה נישה, דרך לעשרות מעצבים אחרים בעלי טעם דומה בעשור האחרון. אולם במקום להשתנות, כפי שמייסדים רבים של סגנון בוחרים לעשות, בראון המשיכה עם הטעם שקנה לה את התהילה. היא אמנם ייסדה קו גברים קטן לפני שלוש עונות, אלא שזה היה במידה רבה, גרסאות במידות גדולות יותר לפריטי הנשים המחוספסים ממילא. במילים אחרות, החדש, לא היה חדש כלל.

כאמור, בראון יודעת מה הסגנון שבנה אותה, אבל היום היא גם יודעת גם מה מקשה עליה, והיא זורקת לאוויר, בכוונה מלאה, הודאה שמעט מאוד מעצבים היו מוכנים לבטא, ועל אחת כמה וכמה לפעול לפיה.

"הייתי יותר מידי קשובה ללקוחות שלי. אני רוצה לחזור לסנטר של עצמי, שקצת הלך לאיבוד. הייתי יותר מידי קשובה בשנים האחרונות, זו הייתה הטעות".

"מעצב צריך לבוא ולהגיד 'זו האמירה שלי'. אבל אתה קשוב כי אתה רוצה לרצות. אבל יש לזה מחיר. העונה הזו פשוט נפל לי האסימון. הייתי יותר מידי על הקצה של היוניסקס".

"אני חושבת שכן. אני חושבת שבאשה הישראלית יש גם ככה משהו קשה. תמיד להיות בשליטה. ולכן המון נשים, וגם אני, רוצים את היוניסקס, את הגברי. אני חושבת שהייתי רוצה לחזור לנשיות. זה הלך לאיבוד בשנים האחרונות, אני הלכתי לאיבוד. לי נמאס".

מנקודת המוצא הזו, שתחילתה התכנסות וסופה שינוי עצמי, בראון מתכננת קולקציית קיץ משמעותית במיוחד. לא רק שטפטופיה הראשונים יכו בחנות כבר בחודש הבא, אלא שהיא מבטיחה כי היא תהיה נרחבת יותר, ובאופן מפתיע גם בעלת אופי וצבע שונים לחלוטין.

"הנושא של עונת הקיץ, בגדול, יהיה 'האישה הבוחרת'", בראון מסגירה מעט מהתוכנית הנרקמת. "אנחנו בדור שהנשיות היא נורא חזקה, ונשים בוחרות המון. אנחנו צריכות להכיל כל כך הרבה תפקידים, שהחלטתי שאני רוצה דווקא לתת מושג של פנטזיה. אני רוצה לחזור לנשיות, כן גם עם השמלות, גם עם הגוף". ייתכן כי מתוך המקום הזה, של חזרה מחודשת אל הבסיס ובנייה של יסודות מסוג אחר, בראון תצליח להמציא את עצמה ולמצוא את העניין, והרגש, שאבד עם הדרך האפורה.

שרה בראון, דיזנגוף 162 תל אביב.