"עיצוב אסוני", כך מתארת חזאית הטרנדים לי אדלקורט, את המקום אליו פונה עולם העיצוב בכלל והאופנה בפרט. את המושג הזה מבקשת אדלקורט לברר בהרצאתה שהתקיימה ביום חמישי האחרון (27 בינואר) במדיטק בחולון. ההרצאה, שעסקה בטרנדים של קיץ 2012, נפתחה בסרטון לא נעים, שבו נראה אסון טבע אחד רודף אסון טבע אחר. האופטימיות נכחה רק מבעד לקולו של מייקל ג'קסון המנוח, שהכאב של השירה שלו תמיד פותח את האפשרות לשינוי.
"הבנתי שאנחנו חיים בתקופה של כיבוי אסונות טבע", מציינת אדלקורט בנחרצות עם תחילת ההרצאה. המספרים שמוקרנים כעת על המסך מאיימים אף יותר מהתמונות ההרסניות שלפני שנייה ריצדו על המסך: 414 אסונות טבע בשנה האחרונה, ויותר מ-315 אלף הרוגים, לצד יותר מחמישה מיליון איש שאיבדו את בתיהם. עם זאת, אדלקורט מדגישה ש"אני לא מאלה שמתחרטים על מה שעשינו עד כה. הבניינים, התעשיות, ההתפתחות הכל נפלא, אבל בואו נחשוב כעת על אופני ייצור חדשים".
אדלקורט, בשנות ה-60 לחייה, נולדה בהולנד ומתגוררת בפריז, והיא נחשבת לאחת מחזאיות הטרנדים החשובות בעולם בתחומי הלייף סטייל. לדעתה, את ניצני המהפכה כבר אפשר לראות כעת. "הפנייה לאנרגיות חלופיות, האופניים, הסלואו פוד מייצרים כולם דרך אחרת של דאגה לעצמנו ולעולם". לחברות הגדולות להן היא מייעצת, היא ממליצה להחליט על סדר יום חדש שבו 10% מהבדים יהיו אורגניים, ו10% מהצביעה תהיה טבעית. זאת בנוסף להחזרת 10% מהייצור לבית, ולצמצום הקולקציות גם כן ב-10%. האחוזים הנמוכים הם הדרך הקלה והלא מאיימת של אדלקורט, למשוך את החברות לעבר השינוי שבמבט ראשוני מייצר כביכול רק עלייה ניכרת במחירים.
לטענתה, החברות שהחלו להתנסות בשינויים שהציעה, גילו שאחרי העלות שבה הן נושאות, מגיעות עליות ברווחים. את ההוכחה לכך שקולקציות קפסולה הן העתיד שצפוי לכולנו, היא מביאה ממעצבים צעירים, שכבר הבינו, לדעתה, שאין סיבה לייצר קולקציות ענקיות ועמוסות. מעבר לכך, היא טוענת, "תוך 10 שנים רוב החברות ייאלצו להחזיר את הייצור שלהן הביתה. סין הולכת ונהיית יקרה, אחרי שהעובדים שם החלו לדרוש שיפור בתנאי העבודה שלהם. ונכון, יש את בנגלדש, אבל גם שם אנשים יוצאים להפגנות בעקבות שכר נמוך. ואז יש את אפריקה, אבל אפריקה לא מחונכת לייצור טקסטיל, כי אין לה היסטוריה של טקסטיל". ולסיכום, הנקודות הזולות לייצור על הגלובוס הולכות ומצטמצמות, ובעקבות כך אדלקורט מציעה להתחיל עם מה שבקרוב יהפוך להכרח.
התוכנית שלה ממשיכה בפנייה אל הצרכן. "צריך ללמד אנשים שאופנה ואקססוריז הם אינם דברים שזורקים ביום המחרת. הימים שבהם קונים שמלה לערב אחד תמו". היא מדגישה את חוסר הכבוד שיש לנו לרכישות שלנו, בעודה מספרת ש"היום רבות מהחנויות הגדולות לא מגהצות את הבגדים שלהן. אלה נתלים כמו שהם הגיעו היישר מהמכולה שהגיעה מסין. זה נראה כמו חרא. ואם אנחנו לא רוצים לבזבז כסף על גיהוץ אז איך יכול להיות שלא יהיה לנו היעדר מוחלט של כבוד לייצור הפריטים".
במסגרת התחזית הזו נדרש מהאופנה להפגין בעתיד יותר נוכחות, פיזית ממש, בצורתם של טקסטילים בעלי טקסטורות בולטות, שינסו להדוף מעל עצמם את התדמית השטוחה של הבד. ברמה הרוחנית יש ציפייה לאופנה "אמיתית" יותר. במובן האחרון אדלקורט מציינת את קיץ 2012 כקיץ של החולצה המכופתרת, התפורה, העשויה. קיץ שבו הטישירט תהפוך לפחות ופחות רלוונטית. את הניצוצות לכך ראינו כבר בקולקציות הקיץ של 2011, כשהאבסטרקטיות של אלכסנדר וונג נהדפה על ידי המבקרים, שעד לא מזמן הרעיפו מחמאות על גישתו האנטי-אופנתית.
עם זאת, אין סיבה לדאוג לוונג, שהציג לקיץ הקרוב קולקציה לבנה למהדרין. ככלות הכל, אדלקורט מציינת את הלבן בכלל, ואת הלבן של אבן הגיר כחשובים ביותר בקיץ של 2012. שתי האפשרויות הלבנות משדרות טוהר, אך האחרונה מצליחה לטענתה "להפוך את הלבן לפחות חגיגי", ומכאן חשיבותו של הגיר. זה היה אובייקט ההשראה הראשון בסרטון ההשראות של אדלקורט, שהמשיך בהצבעה חד משמעית על עוד ועוד חומרים טבעיים, שביחד הבהירו שהטבע הוא-הוא מקור ההשראה של האופנה בזמן הקרוב.
רשימת ההשראות ממשיכה עם חול, סלעים, שורשים, מאובנים, מים, קריסטלים, אבני יוקרה, אבני אגת וטכניקות של צביעה ידנית. המשותף לכל אלה היא הפנייה אל אמא אדמה, כשהפשתן הופך לחשוב, כמו גם הבחירה בספורט אתגרי כמקום שמחובר לטבע ושמשאיל לאופנה את הלבוש המקצועי שלו, עד כי אדלקורט חוזה בעתיד הלא רחוק הזה גם יותר ויותר חנויות קונספט של ספורט אתגרי. בנוסף היא חוזה הרבה מאוד בדי ג'רזי צמריים חדשים, והרבה מאוד צבעוניות, שמקורה בפיגמנטים הטבעיים ובתוצאות שמספקת הצביעה הידנית.
לצד נקודות ההשראה האלה בולטת זרותם של הפלסטיק והדלק שאדלקורט מציינת כמקומות שאליהם מביטה האופנה הצינית, שמודעת לשליליות של הרי האשפה שאנחנו מייצרים, אך גם נמשכת למקום הזה, כמו שהיא מרגישה מחוברת לשחור של הדלק. אך גם בעוד אלה נוכחים ברשימה, התחושה העיקרית שבולטת בתום ההרצאה המפעימה של אדלקורט, היא העובדה שההרצאה הזו היתה קצת חיובית מידי. בעיקר ביחס לאופנה עצמה, שמתנהגת בתמימות בזמן שהיא מחפשת את עצמה במעמקיה של אמא אדמה.
בלטו בהיעדרותם שני חומרים אלימים, שעומדים בניגוד מוחלט לאמא אדמה, ושנוכחים כבר כמה וכמה עונות בכל הקולקציות באופן מוגבר. אדלקורט לא דיברה לא על העור ולא על הפרווה. החומרים ה"טבעיים הללו", עליהם נשאלה עם תום ההרצאה, מקבלים תאוצה, לטענתה, כי הפנייה שלנו לטבע מתורגמת גם לרצון שלנו להיות חייתיים יותר, ממש להידמות לחיה. "היום אנחנו כבר לא לובשים עור או פרווה כדי לשדר יוקרה, זה לא העניין". אבל התשובה הזו לא מספקת כלל, בטח לא אחרי כל המחמאות שאדלקורט הרעיפה על אמא טבע. אך יכול להיות שזהו הגבול האפשרי של הכנות שבסופו של יום בכל זאת עובדת עבור תעשיית האופנה.