אחרי שבעונה הקודמת העלו גולברי את תצוגת האופנה שלהם יחד עם מופע גרנדיוזי של שלומי שבת בקיסריה, הפעם הם בחרו באופציה אלגנטית יותר, רגועה פי כמה. תצוגת קיץ 2011 הייתה אינטימית למדי, והתקיימה אתמול (שני) באופן צנוע בבית העיתונאים בתל אביב בפני קהל מצומצם (לפחות באופן יחסי לאמפיתיאטרון), על רקע לבן ופרחים מטפסים על קירות. גם אם ראשי המותג הזדרזו להבטיח כי בעונה הבאה הם יחזרו לחגיגה המסורתית, הרי המעבר בין אספת עם רועשת למשהו שדומה ברוחו לחדרי התצוגה האינטימיים של דיור בשנות הארבעים, אוצר בתוכו הזדמנות להציג גוון אופנה מעודן יותר ולהדגיש דקויות על הבגד. אלא, שהמפגש הקרוב עם הבגדים לא תמיד האיר אותם באור יקרות, הדגיש את העובדה שלמרות תאוותם של גולברי להוכיח מובילות אופנתית הולכת וגוברת, בשנת 2011 עדיין אין ולו? מותג ישראלי אחד שמצליח להתמודד היטב עם נשים בגיל 38 ומעלה ומידת מותניים 38 והלאה. תמיד ונשאר משהו ברמת הטעם, שעדיין ואינו פתור.
באופן ההולם רשתות אופנה שבדרך כלל מרכיבות קולקציות עם מספר מוקדי השראה (בניגוד למותגי-מעצבים שבוחרים סיפור עונתי אחד), התצוגה חולקה לארבע קבוצות. החלק הראשון היה המדויק והרענן בקולקציה, והעניק את התחושה כי זוהי אכן עונה חדשה. מדובר בסיפור הלבן של שמלות כותנה ושאר קישוטי קרושה, שעלה לגדולות לאחר שהוצג בדולצ'ה וגבאנה לפני כחצי שנה. הפרשנות שניתנה בגולברי, עלתה לפרקים על היצע דומה ברשתות אחרות. כידוע, אין כמו שימוש בסקס כדי להעיר ענקים מתנומתם, וכדי להוכיח שמותג מחפש משמעות חדשה - חצאית מיני מרובת קפלים שפתחה את התצוגה, או טוניקה מחוררת, שקופה לחלוטין שנלבשה עם זוג מכנסיים בגזרה צרה, לבנים כולם, היו בעלי גוון מיני מובחן היטב (וקשה היה להתעלם מחזה הדוגמניות שהציץ תחתיהן). התוספת של חצאית מקסי, מעוטרת ברוח ספר אמריקאי רחוק ומתוק לזירה, אף ערערה לכמה דקות את ההנחות המוקדמות על המותג, הרואות בו חסר אחיזה במציאות או אופי.
החשד שמא גולברי, המונה כיום 50 סניפים, החליפו את עורם ונעשו עדכניים מהמצופה ונוטפי פרומונים, שרד עד כניסתה של קבוצת ההשראה השנייה. מכאן ואילך החלה להתממש ירידה ברמת העניין. כצפוי, הדפסי פרחים, ההדפסים העסוקים ביותר של השנים האחרונות, עלו לקבל את שמגיע להם. בשמלה לבנה עם הקבץ פרחים קטנטנים, או אחרת בפרחי-ענק בצבעי להבה של כתום וורוד, היה עוד אפשר לזהות רשמים של חן, אפילו של תום מפתה. אולם ברגע שעלו עוד ועוד דוגמאות על המסלול, נפרם החוט המקשר. בשלב מסוים היה נדמה שכל בד פרחוני אפשרי, ללא שום רגישות למרקם שלו, הפך לחצאית או לחלק עליון. השיא, שהיה אמור להיות מגולם בשמלת מקסי שהייתה גם מנומרת וגם פרחונית, הוכיח שכדאי להיזהר במה שמסובך אפילו לרוברטו קוואלי.
לא ברור מדוע נשים צריכות להתפשר על 'מכל הבא ליד' ולא לזכות בתירגום טרנד אסתטי מזוקק. גינת הירק הזו, לא רק סבלה מחוסר סדר (ומבדים סינתטיים נמתחים שהסגירו ביתר שאת את מוצאם הלא מיוחס של הבדים), אלא בעיקר שפכה צל על עיצובים אחרים שעלו במקביל אליה. מרוב פרחים התקבל הרושם שהם שימשו את גולברי פחות כצבעי אביב אנרגטיים, ויותר כצבעי הסוואה שמטרתם לטשטש את צללית הגוף. אך כשמנסים את הטריק פעם אחת יותר מידי, הוא מבטל את המקסם הראשוני.
שימוש חסר פרופורציות כמוטיב, מתגלה כמאפיין ראשי בקולקציית הקיץ של גולברי. מינונם הגבוה של 'וולנים', אותם קיפלולי בד, מוביל למסקנה הזו בדיוק. אלה מצאו את מקומם באינספור מקומות, מסביב למחשופים, מסביב לבתי שחי, מעל ומתחת. קל להבין שגם הם אמורים להטות את העין מלהביט על בטן רופסת, אך המחיר שהם גובים כבד מדי. אותם קישוטים שאינם מקוריים מעניקים לבגד לוק ארכאי, מיושן, מצויץ לשווא וחסר תנופה שכל כולו רחוק מרוח יצירתית, ומדגיש את הקושי בפתירת משוואת הגוף הבוגר.
עם שאלת המינון, עולות גם תהיות אחרות, כפי שהדגימו חולצות מכופתרות הנקשרות מעל לטבור, אשר הפציעו מתוך רצון לנפנף ברוח שובבה, אך בפועל גרמו לדוגמניות להיראות כנשים הנזכרות שלא לצורך בשנות נעוריהן בתיכון. מתברר שגולברי, בדרכם לאמץ חזות של נשים חזקות ולא צעירות במיוחד (איילת זורר כפרזנטורית), נמצאים בתהליכים של ניסוי ותהייה לגבי התמהיל הנכון עבורם טרנדי כמו בפתיחה? שחזור של קלישאות כמו עם הפרחים וקפלי הבד? או סתם לנסות את המזל עם קריצה של חולצות בטן? מכל מקום, לקראת סיומה של התצוגה הוחזר הסדר על כנו. קבוצה של בגדים שחורים, בין היתר עליוניות שיפון אלגנטיות, ומכנסיים גבריים שנגזרו בדייקנות מחמיאה, הוכיחו שוב את הידוע מראש. עזבו אתכם מסקס וצבע. כהה, על אחת כמה וכמה על נשים מבוגרות יותר, הוא פתרון לכל.
צילום וידאו: אבי כהן
עריכה: בת גולן