מי יחליף את ג'ון גליאנו?

הם כבר לא כאן. אחרי כל מה שעבר ג'ון גליאנו בסופ"ש האחרון, מאמירות אנטישמיות מרושעות ועד הצהרת אהבה להיטלר, נחתם אתמול בהודעת פיטורים שביום שישי הקרוב, בסוף תצוגת חורף 2012, הוא לא יעלה להשתחוות בסוף. במקום זה, הוא בטח יהיה עסוק בפעילות מפרה פי כמה – אריזת הפקלאות, המספריים ומכונת התפירה בסטודיו לעיצוב. כי כמו שהיה צפוי, הבחור לא רק סגר את הבסטה, אלא גם חפר את הקבר שלו בעולם האופנה (ולא עם את, עם שופל). מכאן, שיש רק שתי שאלות רלוונטיות כרגע – האם גליאנו ימשיך לחבוש כובעים ביזאריים, ומי יחליף את אותו בראש קו הנשים המתוקשר של כריסטיאן דיור? משחק הניחושים מתחיל עכשיו:

האופציה המתבקשת. לשים את אלבר אלבז בראש בית האופנה זהו מהלך הגיוני מכמה סיבות. ראשית, לאחר שמודח אנטישמי, אין כמו להביא מעצב יהודי – וישראלי! – כדי לשפר את התדמית ולהוכיח שלבית האופנה אין דבר במשותף עם גזענות מצורעת שיכולה להזיק למכירות. שנית, אלבז הוא אובססיבי עם שנות הארבעים של המאה הקודמת, העשור בו התפרסם מר דיור בזכות חצאיות ארוכות ומותניים מודגשים, כך שהוא מתאים לשמירה על המורשת של בית האופנה. שלישית, אלבז נחשב כאחד המעצבים החשובים בעולם, שהפך את 'לנווין' לסיפור הצלחה פנומנלי, כך שהבחירה בו יכולה לנבא הייפ תקשורתי חיובי בלתי נגמר.

האופציה החצי-משוחזרת. כזכור, הדי סלימן, וחזותו הגרומה, תפקד בדיור עד 2007 כמנהל הקראטיבי של קו הגברים, לצד ג'ון גליאנו. סלימן, נחשב למעצב אופנת הגברים המהפכני של העשור ולמגה-סטאר, זה שבזכותו ממשיכים מיליוני גברים (ונשים) להידחק אל ג'ינסים קטנים מידי. כשעזב את בית האופנה, ברעש אדיר מימדים, הוא ציין בכמה הזדמנויות שהוא יחזור לעולם האופנה ואף הביע תשוקה לעצב לנשים. עד היום כל זה עדיין לא התרחש (למרות ששבוע שעבר דווקא צצה שמועה שהוא ימונה לבית איב סן לורן), אבל עם משחק הכיסאות בדיור, יש סיכוי שהרגע הנכון הגיע. מכל מקום, לא רק שמדובר באופציה הגיונית, אלא הזדמנות להשיב לבית מעצב שנודע בעבר בהצלחות כבירות.

האופציה המבריקה. לא רק בגלל שישב בשורה הראשונה של תצוגת האופנה האחרונה של דיור, אלא בעיקר משום שמדובר בכישרון שמעטים יכולים להתחרות בו. המעצב הקולומביאני היידר אקרמן - שקרל לגרפלד כבר סימן אותו כממשיך דרכו הפוטנציאלי בשאנל - יכול להתאים לטעם של דיור ואולי אף להטעין אותו במעט אדג'. למרות שהוא פחות מצועצע בסגנונו מגליאנו, הוא חדשני וידוע בשמלות 'דרפה' אולטרה-מתוחכמות ועוצרות נשימה. טילדה סווינטון, מדד טעם בלתי מבוטל, נתפסה כמה פעמים בעיצוביו. העובדה שהוא חתום כיום רק על הקו הנושא שמו, תהפוך הצעה מדיור, אם תגיע, להזדמנות כמעט חד פעמית להפוך ממעצב נישה למכתיב סגנון כלל עולמי. ולזה, כידוע, לא אומרים לא.

האופציה האלגנטית. סטפנו פילאטי, המנהל הקראטיבי של בית איב סן לורן, אמנם מצא את עצמו במיני-שערוריה בשבוע שעבר (שנשכחה הודות לפנינים הפראיות של גליאנו), כששמועה עקשנית גרסה כי עומדים לבעוט אותו החוצה מבית האופנה, אבל אין זה אומר שדיור זו משבצת פסולה מבחינתו. כמעצב שאמון על שמירת המורשת של סן לורן, התלמיד הנצחי של מר דיור, וכבעל טעם המתכתב עם שורשי האופנה העילית, פילאטי יכול להיות המועמד המתבקש לתפקיד. יחד עם העובדה שהוא יחסית נטול שערוריות, על גבול האישיות האפורה, אפשר לומר זו האופציה השמרנית ביחס לכל השאר. אחרי גליאנו, זו יכולה להיות הזדמנות לשדר לעולם יוקרה במובן הרגוע שלה.

האופציה הנעלמת. מה לא נכתב על הבלגי מרטין מרג'יאלה, שהקים את בית האופנה על שמו לפני שני עשורים ועזב אותו לפני כשנתיים, אך מעולם לא נחשף באופן פיזי לתקשורת? מי שנחשב כגאון מסתורי, שמתכתב עם עיתונאים דרך פקס ושאינו מפציע בסוף תצוגות או בכל הזדמנות אחרת, יכול להתאים מאוד לצרכים של דיור. קרי, יצירתיות אין סופית, פרסטיז' ופה סגור במיוחד. ברקורד של מרג'יאלה יש אפילו פרק משובח בבית האופנה הרמס, מוסד צרפתי שורשי וותיק, כך שאין ספק שהוא יכול להתמודד כמו שצריך עם יוקרה. השאלה היחידה שנותרת פתוחה היא – איך ישיגו את הטלפון שלו?

אופציית ילדי הפלא. מצב ביש כמו זה שדיור נמצאים בו כרגע מצריך את הטריק הישן ביותר בספר – להביא שני מעצבים צעירים, מלאים בגרוב, שכל עולם האופנה נשפך עליהם מקולקציה לקולקציה. ג'ק מקאלו ולזארו הרננדז, הידועים בשם המותג שלהם 'פרואנזה סקולר', הפכו בשלוש השנים האחרונות לשם הרותח של סצינת האופנה בניו יורק, הודות לטעם מסחרי אך מוזר במידה, עם בגדים שתמיד יש בהם משהו שהוא לא בסדר. כמובן שהבחירה בהם תצריך את דיור לפנות לקהל צעיר יותר, אבל לא בטוח שזה דבר רע. כרגע, הדבר שבית האופנה צריך יותר מכל, זה משהו מסעיר יותר מהאמירה 'אני אוהב את היטלר'.

האופציה הקולעת. אולי הדרך של דיור לסיים את כל הפרשה האומללה הזו יכולה להיות רק על ידי הפתעה מוחלטת. מיס פיגי, למשל. כי כידוע, אין כמו ספין תקשורתי כדי לחסל כל שערוריה. גם אם החזירה הוורדרדה היא לא כשרה, מלכת החבובות היא אייקון סטייל בלתי נלאה. לא רק שמכינים עליה סרט, אלא שהיא נצפתה בשורות הראשונות של תצוגות נחשבות ואפילו הצטלמה עם מרק ג'ייקובס. צריך יותר מזה בשביל להיות קובעת טעם נחשבת?