הוא אמנם לא עולה על המסלול בסיומן של תצוגות או מכהן כעורך של מגזין אופנה נחשב כלשהו, ובכל זאת ברנרד ארנו (62) הוא אחד האנשים המפורסמים ובוודאי החזקים, בתעשיית האופנה הגלובלית. איש העסקים הצרפתי, שמדורג במקום הרביעי ברשימת העשירים בתבל, הוא המייסד ויושב הראש של קבוצת LVMH, העומדת בראש סוללת מותגי יוקרה, ביניהם לואי ויטון ודיור, בתי אופנה קטנים יותר כיצרן החולצות תומאס פינק, בית הכלבו הפריזאי 'לה בון מרשה' וגם השמפניה מואה-הנס.
באמצע חודש מרץ האחרון שמו של ארנו עלה שוב לכותרות, כאשר רכש בסכום של שישה מיליארד דולר את ענקית התכשיטים 'בולגרי' דרך LVMH. ארנו, שנודע לא רק בתאוות מותגים אלא גם ביכולת לזהות פוטנציאל אופנתי, נתן בכך את החותם הרשמי ליכולת הגלומה בשם האיטלקי. מיותר לציין שהקיף העסקה האדיר יצר הד תקשורתי נרחב, שגם עיתונות הכלכלה בישראל דיווחה עליה.
על רקע כזה של זיקוקי דינור ורעש, רבים לא שמו לב, שבמקביל לרכישה של בולגרי רכש ארנו בשקט יחסי ודרך קבוצה אחרת, המכונה 'גרופ ארנו', את הזכויות על מו?אנ?ה MOYNAT, מותג תיקים צרפתי ותיק ובלתי פעיל בימים אלה. מהלך המעורר לא מעט תהיות, בייחוד לאור העובדה שנודע, כי ארנו מתכוון להעיר את המותג מתרדמתו ולפתוח ככל הנראה בשנה הבאה בוטיק של MOYNAT בלב פובור סן הונורה, אחד הרחובות היוקרתיים של פריז. האם ארנו מכין את הקרקע למותג עור ותיקים חדש שעשוי לקום מול לואי ויטון?
ההיסטוריה הארוכה של MOYNAT מגיעה עד אמצע המאה ה-19, והיא ותיקה מזו של לואי ויטון בכחמש שנים. לקראת 1850, משפחת קולומבייה מפריז, חברה אל פאולין מואנה, שהתמחתה באביזרי נסיעות, ויחד הקימו אטלייה למזוודות, תיקים וארגזי נסיעה. בשנת 1869 הם פתחו חנות ראשונה באזור שדירת האוסמן (הסמוכה היום לגלרי לפאייט), ששרדה במקום מעט מעל למאה שנים. את תהילתו קנה בית MOYNAT בזכות פיתוחים שנחשבו מודרניים לתקופה, ובראשם ההתאמה של המוצרים לתאי מטען של מכוניות. זו הסיבה שמרבית המזוודות שטוחות או קעורות, כך שיהיה ניתן לערום אותן בקלות. בנוסף, הן היו קלות יותר מהמזוודות של היצרנים האחרים, ואטומות למים, מאפיין קריטי לנסיעות ארוכות.
לא רק פרקטיקה אפיינה את העיצובים של MOYNAT. למגוון המוצרים, שכלל גם טקסטיל ואביזרי עור, היה גם ערך אופנתי. בתחילה המזוודות עוצבו במעין דוגמת פסים בהירה, בהמשך בדוגמת דמקה (המזכירה את הדגם 'דמייר' של ויטון) ובתחילת המאה העשרים גם נוצרה לבית האופנה מונוגרמה צפופה בדוגמת האות M, שהפכה לאייקון ידוע. משפחת קולומבייה החזיקה בבוטיק ובבית האופנה עד 1976, שנת הסגירה של החנות. מאז נמכרה החברה ארבע פעמים (פעמיים בשנות השמונים, לפני כשנתיים ובתחילת החודש), אולם המותג לא קם מאז לתחייה ממשית.
בנקודה הזו, הסיפור מתחיל להתפתל ולעורר את הדמיון בספקולציות, ובלא מעט דרמה. מעבר לכך שלארנו יש חיבה יתרה למותגים בעלי ערך היסטורי, כפי שציין ביובש בלוגר האופנה הבריטי המכונה 00o00, אפשר לשער כי המיליארדר רכש את MOYNAT משתי סיבות אפשריות. הסבירה פחות היא, שהוא מעוניין למנוע מאחרים לרכוש אותו ולאיים בעזרתו על מעמדו של בית ויטון, שבבעלותו. אך הגיוני יותר שארנו מתכונן ליום שאחרי ההצלחה הפנומנלית של ויטון, בעזרת מותג שהוא גם חדש ונוצץ וגם בעל מורשת. שילוב שיוצר אופנה אולטימטיבית, טרנדית ו'רצינית' בעת ובעונה אחת.
העובדה שיכולה לחזק את ההשערה כי ארנו פועל לייסד את מותג היוקרה הבא היא, שזו אינה הפעם הראשונה שהשם MOYNAT נועד לתת תשובה ללואי ויטון. בסוף שנות ה-80, המשפחה ויושב הראש ששלטו בוויטון ומכרו אותו לקבוצת LVMH, קנו את הזכויות של MOYNAT. התכנון שלהם היה להשיק אותו מחדש כדי להתחרות במותג שאיבדו.
הכוונה הזו לא יצאה לפועל עד היום, ואפשר לומר שאם יקום לתחייה בית MOYNAT על ידי האיש שאוחז בויטון, יהיה זה סוף אירוני חד. עם זאת, דבר אחד ודאי. אם אכן תושק מחדש מונוגרמת האות M, אפשר להיות בטוחים שארנו יהפוך אותה תוך שנים אחדות למפורסמת בעולם.
