קרל לאגרפלד, המעצב הראשי של שאנל, צוטט מספר פעמים כשהוא מתוודה על אהבתו הגדולה לבלייק לייבלי, פרזנטורית התיקים של המותג, ואף צולם לצידה בכמה הזדמנויות. אבל ייתכן שיש סיכוי לא קטן שהוא עשוי להיות היחיד בבית האופנה שמחבב את השחקנית האמריקאית בת ה-23. העיתון הניו יורקי 'דיילי ניוז' דיווח לפני מספר ימים כי תחשות מירמור חמורה הורגש בקרב עובדי שאנל בארצות הברית, בנוגע לבחירתה של לייבלי כפרזנטורית קמפיין קו התיקים החדש 'מדמואזל', שתמונות ראשונות מתוכו התפרסמו בתחילת חודש מרץ. מקור הידיעה גרס כי הבעיה עם לייבלי היא 'המראה שאינו תואם את חזות המותג', ובמילים אחרות - הסגנון הכל-אמריקאי שלה נוגד את המסורת האירופאית של בית האופנה.
הידיעה הזו מאשרת את העובדה שמדובר בפרזנטורית שנויה במחלוקת, ומיישרת קו עם הגבות שהורמו בתעשיית האופנה כאשר התבשרו עליה. למרות שהשחקנית החלה את דרכה בגיל צעיר מאוד, השתתפה במספר קטן של סרטים, וידועה בסגנון אישי משובח, היא זכורה לציבור הרחב בעיקר כסרינה ואן דר וודסן, מטלנובלת הנעורים דלת התסריט ועשירת האופנה 'גוסיפ גירל'. מצד אחד, הדמות אותה היא מגלמת, מתאימה היטב לטייפקאסט החדש אליו מכוונים שאנל - נערת עיר רבת ממון. מצד שני, קשה לומר שללייבלי כישורי משחק וכישרון יוצאי דופן, או הילה של אלגנטיות מחודדת, שאפיינה מאז ומעולם את שאנל.
ייתכן שהבחירה בלייבלי תשתלם בטווח הקרוב. היא שם חם בתעשייה והקמפיין צפוי לשרוד עד יוני. בטווח הרחוק, לעומת זאת, ספק מהו הערך המוסף שמביאה לייבלי, כאשר היא אוחזת בתיק קטנטן ומשירה מבט מיוסר למצלמה. הדבר ממנו כה חוששים העובדים של שאנל הוא, שלייבלי תבריח את הקליינטורה הוותיקה והקלאסית של בית האופנה. גם אם היא מייצגת רק קו תיקים אחד, שמראש פונה לקהל צעיר, עצם העמדתה ליד הלוגו המפורסם הוא בעל משמעות מרחיקת לכת. לייבלי קורצת אל נערות מפונקות שרוצות כמו סרינה את ה'כאן ועכשיו', הרבה יותר מאשר אל נשים עמידות שעדיין מאמינות בנצחיותה של חליפת הטוויד.
הסיפור הזה, שעשוי להיראות כסערה שולית בכוס תה דלוח, מבהיר עד כמה רגיש תחום האקססוריז בתעשיית הפירסום. בדומה לבישום ומשקפי שמש, תיקים ושאר מוצרי העור מהווים נתח משמעותי מהכנסותיהם של בתי האופנה העיליים, פי כמה מאשר תחום הביגוד שלעיתים עשוי להגיע בקושי לעשרים אחוזים מכלל ההכנסות. לכן בתי האופנה נוהגים ללהק כפרזנטורים של מוצרים אלה דמויות פופולריות, בניגוד לקמפיינים של ביגוד, שפעמים רבות מככבות בהם דוגמניות שהאדם הממוצע אינו מכיר את שמן. החוכמה היא להצליח להעמיד פנים מוכרות מבלי ליפול למלכודת של 'עממיות', עניין קריטי כאשר מחיר המוצר, תיק במקרה הזה, נוסק למאות ואלפי דולרים. אחת הדוגמאות המוצלחות לשילוב בין פרסונה מוכרת ליוקרה, היא מריון קוטיאר, שמככבת בפרסומות התיקים של דיור. לא רק שהיא אישה הנחשבת יפה ומרשימה מאוד, אלא שהיא גם מתאימה להגדרה של אמנית במה מוערכת, הזכורה מסרטים כמו החיים בוורוד, בו גילמה את דמותה האניגמטית של אדית פיאף.
על הרקע הזה, ייתכן שבית האופנה ולגרפלד, שרואים בלייבלי 'מלאת חיים' או 'נערת חלומות אמריקאית', החטיאו את הרגישות המתבקשת והעדיפו פופולריות ואולי גם מידה של המוניות - על פני כל ערך אחר. לאו דווקא מתוך דאגה לקהל הישן של שאנל. בעידן בו האופנה הגבוהה מנסה בכל כוחה להתנער מחזות של אופנה מהירה ולהיבדל ממנה (גוצ'י, לדוגמא, עושים ככל יכולתם כדי להבליט את עבודת היד המושקעת במוצריהם), לייבלי, כתוצר של תרבות על אקסטזי, מסמלת דבר הפוך לחלוטין, ספק מסוכן. זה שעשוי למשוך נערות פשוטות, ומנגד, גם לעודד אופנה יקרה עד אימה, שנשענת רק על מגמות עכשוויות וקצב התחדשות ריקני ובלתי נגמר. אחרי הכל, בפרק אחד של גוסיפ גירל נדחסים סיפור אהבה, סיפור פרידה, סיפור בגידה ואורגיה.
