על אף שהוא פעיל בשוק האופנה המקומי כבר 14 שנים, המעצב שי שלום מצליח להישאר במידה רבה אנונימי. רבים זוכרים את דוד דאור באירוויזיון, או חזו במירי מסיקה מופיעה, אך מעטים יודעים ששמו רקום על בטנת בגדיהם. בפתח עונת קיץ 2011, אחרי איזכורים ספורים בלבד בתקשורת האופנה המקומית, הוא עדיין נותר מרוחק מתשומת הלב הציבורית. שום שלט אינו מקדם את הבאים לבוטיק שלו הממוקם ברחוב הרכבת בתל אביב. נהפוך הוא. כל הסימנים מבחוץ ממשיכים להעיד כי זהו שטח מפורז - דלת כבדה ואטומה שלצידה אינטרקום הנושא רק לחצני מספרים, וחלון ראווה המכוסה בווילון ונציאני כבד, ללא בובות או בגדים - ניגוד גמור לשלל החנויות הניצבות בקרבת מקום, ושאינן בוחלות בשום אמצעי כדי לשכנע עוברי אורח לפסוע פנימה. הריחוק הפיזי בינו לבין הקהל החולף, מתברר גם כחציצה וירטואלית, כשחיפוש ברשת מעלה בקושי שתי תוצאות על שמו.
"זה הכל מבחירה", מסביר בחיוך שלום (42), "יש קורלציה בין האופי שלי למקום. אני לא חי את הסצינה של המרכז. יצרתי את הנקודה שלי", הוא רומז על אופי הבוטיק ומוסיף, "נקודה קטנה, אבל שלי".
כנשנכנסים לחנות המבוצרת והנסתרת מהעין, משתנים יחסי הכוחות באופן מוחלט. האטימות הופכת לחמימות, הרחוב הפשוט ליוקרה ולאנונימיות אין זכר. המפרט מצומצם ומדויק ספת עור מרובעת, רצפה כהה, שטיח נעים וציור ענק של חייל במדים מגונדרים. על הקולבים משני צדי החדר שמואר ברכות, תלויים דגמים ספורים מתוך הקולקציה החדשה. מצד ימין קולקציית הגברים, שכבר מאותתת כי היא מעדיפה את המחוייט, ומצד שמאל קולקציית הנשים, אסופה וקלאסיציסטית באחת.
ההיסטוריה המקצועית שלו נפרשת בראשי פרקים, כפי שהוא מגולל אותה. שלום החל ליצור מאז שסיים את שנקר באמצע שנות ה-90. ההזדמנות הגדולה הייתה כאשר הוזמנו ממנו שמלות לאירוע של קו הבישום של קרטיה. מאותו רגע מעגל הלקוחות התרחב, והוא קיבל הזמנות לעיצוב פרטני, כמו למשל מנציגים ממשפחת רבין, שתפרו אצלו מערכות לבוש לארועים. לפני מספר שנים הוא פתח את הבוטיק הנוכחי, ובית מלאכה רחב ידיים, וגם השיק לפני כשמונה עונות קו לגברים. אל כל אלה הצטרפו פרויקטים אחרים בתחומי עיצוב, לרבות עיצוב פנים.
עם השנים התגבשה אסטרטגיית העבודה הייחודית לשלום. הכניסה לבוטיק חייבת להיות מתואמות מראש ("אני לא רגיל בקהל מזדמן"), והדגמים התלויים בחנות אמנם משתנים לפי העונה, אבל לעולם לא נמכרים מהקולב, אלא מהווים מעין תשתית עליה נוצרים שינויים לפי דרישה. יצירתם, אורכת כמעט חודש. רף המחירים (ז'קטים מתחילים במחיר 4,600 שקלים) משקף את העבודה הפרטנית ויחד עם העובדה ששלום אינו מעצב שמלות לכלות או חליפות לחתנים, אפשר להבין עד כמה צר הפלח אליו הוא נחשף.
ההיצע העונתי מצומצם ומראש לא מנסה לתת פתרון כולל לאינספור צרכים. ניכר שהוא מעדיף ובצדק להתעסק באינטרפטציה מעמיקה על קלאסיקות. היצירה אלגנטית, בשלה ומעודנת. התפירה מדוקדקת ובין הפריטים אפשר למצוא חליפות, עליוניות מקושטות ושמלות ערב וקוקטייל, שחלקן יכולות להתאים בהחלט לאירוע יום. קולקציית הנשים לקיץ, המעוצבת בצללית נקייה, מתמקדת העונה בעיצובים כשמלת צינור הדוקה, היוצרת צללית מוארכת או ז'קט לבן בצווארון מנדרין, שעשוי כולו מבד משי קלוע ומבריק מעט. אלה מצביעים על כך, כי בניגוד לנוף המוכר, תחושת עושר אינה חייבת להיות קשורה בקלישאות מנקרות עיניים.
קולקציית הגברים, לעומת זאת, ספורטיבית פי כמה. אמנם בבסיסה היא מורכבת מחליפות וחולצות מכופתרות ועשויה על פי כל כללי החייטות הסבוכים, אך היא מנוקדת בדיטיילים עכשוויים שמנערים את העיצובים משמרנות השמורה לרגעים מעונבים. בלייזר שקורץ אל ז'קט הבייסבול האוניברסיטאי, בזכות צבע בהיר והאות F שרקומה בחזיתו, מוציא את הפריט הוותיק והמוכר משלוותו וגלומה בו ורסטיליות עצומה. חליפה אחרת מוצעת עם מכנסיים קצרים דווקא, פתרון שהפך פופולרי לימי הקיץ, אולם כאן קווי העיצוב ורמת הגימור הופכת אותה מטרנד בר חלוף לאופציה יציבה בארון.
היכולת של שלום לאתגר עד הקצה את סבלנות לקוחותיו ולתבוע מהם לאמץ קצב אחר של צריכת אופנה, בשיטות הדומות באופיין למגמת הבישול האיטי שצצה במקומות מסוימים, הן אלה שמעלימות אותו מעיני הקהל הרחב. אולם יש בצידן רווח טהור כמו כל דלת מעוטת מפתחות, ההדרה הטבעית הזו משיגה את היוקרה האולטימטיבית; סוד מומתק שרק מעטים יכולים להיות חשופים אליו. ומעל לכל? היא מאפשרת לאופנה שאין לה כמעט זכר אחר בארץ, לשרוד.
שי שלום, רחוב הרכבת 2, תל אביב.
טווח מחירים לדוגמא (הכל בהזמנה אישית ונתון לשינויים): 4,600 - 12,000 שקלים.
